על הקשר בין פונדמנטליזם לנפט: המערכה המשולבת נגד ההון והקנאות הדתית

המתקפה הזוועתית של חמאס ב-7 באוקטובר קרתה בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמצור המתמשך על רצועת עזה. חמאס תקף את ישראל בראש ובראשונה כמדינה כובשת. לכן, למרות הזוועות, ההשוואה שעושה ישראל הרשמית בזיהוי בין חמאס לדאעש שגויה. חמאס היא תנועה לאומית-איסלאמית. זאת בניגוד לדאעש, שבבסיסה המירה את הרעיון הלאומי בחליפות איסלאמית אזורית. עם זאת, בהחלט ניתן להגיד כי ממדי ואופי הזוועות שבוצעו ב-7 באוקטובר, הנכונות למות בקרב ולחסל כמה שיותר ישראלים בהתפרצות של הרג, אונס והתעללות – הם גם מקרה של אלימות פונדמנטליסטית. ניתן להעריך כי ללא גורם אידיאולוגי איסלאמי-פונדמנטליסטי, לא היינו עדים לטבח מסוג זה.

פונדמנטליזם דתי, על מגוון מופעיו – סוני, שיעי או יהודי – הוא גורם משמעותי בפוליטיקה של המזרח התיכון לפחות מאז שנות השבעים. הפונדמנטליזם הניע את הטרור הגלובאלי של אל-קעידה האחראי למתקפת ה-11 בספטמבר 2011 ולהתקפות רבות במערב ובעולם הערבי; הוא היה כוח מכריע במהלך הכיבוש האימפריאליסטי של עיראק – הן מהצד הסוני והן מהצד השיעי; וכן בלט במלחמת האזרחים בסוריה. פונדמנטליזם איסלאמי הוא גם גורם מרכזי באידיאולוגיה של חמאס, המשלבת ג׳יהאד עם שחרור לאומי.

נפט כבסיס החומרי של הג׳יהאד

אך פונדמנטליזם אינו תופעה המופיעה בחלל ריק מתוך דינמיקות תרבותיות-דתיות בלבד. יש לו בסיס חומרי. מאז שנות השבעים, המזרח התיכון הוא אזור ייצור הנפט המרכזי של העולם. באזורנו, מדינות המייצאות נפט הפכו מעצמות אזוריות, גם כאשר אוכלוסייתן קטנה. הבסיס הכלכלי הבלעדי של מדינות המפרץ העשירות – סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות וכווית – הוא יצוא נפט וגז. נפט ממלא תפקיד מכריע גם בכלכלה של הרפובליקה האיסלאמית האיראנית. לפי נתוני הבנק העולמי, שיעור הכנסותיהן מנפט בתוצר הלאומי הגולמי של חמש מדינות אלה נע, מאז שנת 1980, בין 10% ל-60%, כאשר במרבית השנים נע הנתון סביב 30%.

בשנים הללו, צבור מדינות אלה כוח והשפעה חסרי תקדים במזרח התיכון ובעולם כולו. הן הפכו, בעזרת רווחי הנפט והחסות האמריקאית (לבד מאיראן), לשחקניות גאו-פוליטיות מרכזיות על אף אוכלוסייתן הקטנה יחסית. במקביל, רבות ממדינות הנפט הפיצו אידיאולוגיות פוליטיות דתיות פונדמנטליסטיות. במקרה האיראני מדובר בתמיכה בארגונים חמושים ברחבי המזרח-התיכון, כולל תמיכה משמעותית בחיזבאללה ובחמאס. סעודיה מימנה והפיצה גרסה ״רכה״ יותר של המשנה האידיאולוגית של האיסלאם הוואהבי ברחבי המזרח התיכון והעולם האיסלאמי, והניחה את התשתית להתחזקות הפונדמנטליזם הסלפי והטרור הגלובאלי. קטאר היא פטרון כלכלי ופוליטי של תנועת האחים המוסלמים ברחבי האזור.

במקרה של המדינות הפרו-מערביות, הפצת פונדמנטליזם הייתה חלק מקמפיין השפעה כלכלי, יחצ״ני וצבאי חובק עולם. מאז שנות השבעים והעליה ברווחי מדינות הנפט בעקבות משבר האנרגיה של 1973, היו הכספים מרווחי הנפט, הפטרו-דולרים, מקור מרכזי של הון שמניע ומזיז את המערכת הקפיטליסטית הגלובאלית – וגם מממן במידה רבה את הבסיס האידיאולוגי של הניאו-ליברליזם הגלובאלי. בעידן הרשתות החברתיות, משקיעות מדינות המפרץ משאבים אדירים בהכשרת תדמיתן בעולם. הן הצליחו במידה רבה, כאשר המופעים המובהקים ביותר של ההצלחה הם המיתוג החיובי של שליט סעודיה בפועל מוחמד בן-סלמאן, המוצג כ״רפורמטור״ בתקשורת המערבית (בעיקר עד ההתנקשות בג'מאל ח'אשוקג'י, אבל גם כיום), וכמובן המונדיאל שנערך בקטאר בשנה שעברה.

ניתן להעריך שלהתחזקות מדינות המפרץ הפרסי הנעות על הציר התיאוקרטי היה מאז שנות השמונים של המאה ה-20 תפקיד מרכזי בתנועה לעבר הדתה של העולם הערבי והמוסלמי ולעליית הפונדמנטליזם שליוותה אותה. תפקיד זה נכון לשני הצדדים של המאבק הגושי באזור: גם מדינות ״ציר ההתנגדות״ וגם מדינות ״הציר הסוני המתון״ תרמו להפצת הפונדמנטליזם. מכאן שהתחזקות מדינות אלה על בסיס כספי נפט היא הבסיס המטריאלי של הג׳יהאד.

התפשטות הפונדמנטליזם הדתי היא תהליך ארוך, עמוק, מאיים ומסוכן שלא הסתיים. אנחנו מכירים אותו גם מהחברה היהודית, בה התפתחו כהניזם וחרד״ליזם אפרטהיידיסטי בתוך כמה עשורים מתופעה שולית לגורם מרכזי בשלטון. כדי להחליש את התופעות הללו נדרשת עבודה חברתית מעמיקה: מאבקים פמיניסטיים מאורגנים, פיתוח של מדינת רווחה חזקה, הרחבת החינוך ההומניסטי, ועוד. אתגר זה קשה במיוחד במציאות בה ההון הגדול והפונדמנטליזם הדתי הם בעלי ברית, שלא לומר כוחות מזוהים.

מאבק האקלים הוא מאבק נגד פונדמנטליזם

אחד הכיוונים של המאבק בפונדמנטליזם המבוסס על פטרו-דולרים הוא מאבק האקלים. על המאבק האקלימי הגלובאלי להתמזג עם המאבק הפוליטי נגד השפעת מדינות הנפט במפרץ הפרסי. ההשפעה העודפת שיש למדינות אלה נובעת מהתלות המתמשכת של העולם בדלק פחמני. מדינות הנפט יודעות את זה מצוין, ולכן הן מעכבות בכל דרך אפשרית את המעבר הגלובאלי לניטרליות פחמנית, תוך שהן מפזרות ג׳סטות ״ירוקות״ ומתק שפתיים. זה בלט בוועידת האקלים שנערכה באיחוד האמירויות וננעלה השבוע (12.12). מדינות המפרץ גם פועלות לגיוון הכלכלות שלהן נוכח הירידה הבלתי נמנעת הצפויה בשימוש בנפט ובגז. נוכח מהלכים אלה ברור, כי גם הגמילה מנפט לא תחסל את רזרבות המטבע האדירות של מדינות המפרץ ואת השפעתן המשמעותית. אבל היא עשויה, בטווח הארוך, להחליש את כוחן הגאו-פוליטי ואת השפעתן התרבותית והחברתית ברחבי העולם והאזור – ובכך לעצור את המגמה הפונדמנטליסטית.

גם ישראל, לו הייתה מסיימת את הכיבוש ופועלת להשתלבות במזרח-התיכון, הייתה יכולה להיות כוח חיובי המסייע בפיתוח אזורי בר קיימא. יום אחד, אחרי שהכיבוש ייגמר, אולי תקדיש ישראל את עושרה להפצה באזור של אנרגיה ירוקה במקום נשק ותוכנות ריגול.