הסכנה העומדת בפתח: מהרס רצועת עזה לסכסוך אזורי

כדי שחברה תוכל להתקיים, היא זקוקה למערכת ארגונית מתפקדת. חמאס שולט ברצועת עזה לא רק בכוח האידיאולוגיה, אלא גם הודות ליכולתו לספק טובין ושירותים לאוכלוסייה. עיקר כוחו טמון ביכולתו זו נוסף לדבקות בדת ולקריאות להתנגדות. כדי למוטט את כוחו הצבאי של חמאס צריך הצבא הישראלי להפריד אותו מהאוכלוסייה. ואכן אחת התוצאות של הפעולה הצבאית הישראלית היא שבירת היכולת של החמאס לספק סחורות ושירותים. עד עכשיו לא לקחה ישראל אחריות על האוכלוסייה הכבושה מחדש ולא הקימה ממשל צבאי: אולי  משום שתוהו ובוהו משרת אותה, ואולי משום שהיא עדיין לא שולטת ממש בשטח הרצועה.

התוצאה היא – קריסת כל הארגונים החברתיים ברצועה: ארגונים של החמאס, של הרשות הפלסטינית ומפלגות אחרות ושל הארגונים הבינלאומיים. ברצועת עזה שוררת עכשיו אנרכיה והכל חסר: דלק, מים, אוכל, תרופות, מחסה, תחבורה, מוסדות לימוד, עבודה. אין מי שיינטר את צרכי האוכלוסייה; אין מי שיקלוט את הסיוע הלא מספיק שמועבר; אין מנגנון שיחלק את המעט שיש; אין מי שיטפל בהמוני הפליטים המטורטרים ממקום למקום; אין תנאים סניטריים. אך יש תת תזונה של ילדים ויש סימני מגפות (נגיפים מסוכנים נתגלו בבדיקות הרפואיות בחטופים שהוחזרו לישראל). הכל מתנהל דרך שוק שחור ומספר ההרוגים מתקרב ל-20 אלף.

איש אינו יכול לנקוב במספרם היומי המדויק של ההרוגים. ריכוז הנתונים הסטטיסטיים נעשה בעבר בידי בית החולים שיפא – אך זה הפסיק לפעול. במאמרי שפורסם בשבוע שעבר ב"זו הדרך" (6.12) ציינתי כי "הניצחון" של החמאס הוא ההרס של עזה. כוונתי הייתה, שהדרך של חמאס היא דרך ללא מוצא. אולם ההרס המוחלט של כל התשתיות בעזה מחזק את הטענה, כי תכלית המלחמה המוצהרת של ישראל – "חיסול החמאס" אינה אלא טרנספר. זו מכוונת לשליטה ישירה על רצועה מדוללת בשטחה ובאוכלוסייתה.

מצב דברים זה הוביל את מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש לכנס, על סמך זכות מיוחדת השמורה לו כמזכ"ל, את מועצת הביטחון ב-7.12 לדיון חירום דחוף בהצעה להפסקת אש הומניטרית ברצועה, שהייתה גם על דעת ארגון הבריאות העולמי. מטרתו הייתה – להפסיק את הענישה הקולקטיבית ולמנוע קריסה של כל השירותים, רעב ומגיפות. 13 מ-15 חברות מועצת הביטחון תמכו בהצעת גוטרש. אך מאחר שארה"ב הטילה וטו – ההצעה לא אושרה.

תפקידה הכפול של ארה"ב

ממשלת ישראל התנגדה להצעת גוטרש להפסקת אש, בעוד חמאס דורש הפסקת אש כתנאי לחידוש שחרור החטופים תמורת אסירים פלסטינים. משפחות החטופים דורשות אף הן הפסקת אש וחידוש המו"מ להחלפת החטופים. בהטלת הווטו הכריעה ארה"ב למען המשך הלחימה ולהחמרת המצב הקטסטרופלי בעזה. בעקיפין היא גם אחראית לעיכוב החזרת החטופים.

ארה"ב ממלאת תפקיד כפול במלחמה: מצד אחד, היא מאפשרת אותה ואת הימשכותה; מצד שני, היא קובעת את גבולות הלחימה והאינטנסיביות שלה. היא "ממתנת" את האסון בהכנסת אספקה לעזה ובבקרה על ישראל: על מספר ה"לא מעורבים" הנהרגים. מעל לכל, שומרת ארה"ב בידיה את קביעת מועד הסיום של המלחמה ומכאן גם את היכולת של ישראל להשיג "ניצחון". כך מחזיקה ארה"ב בידיה גם את גורלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר המלחמה. הסברות בדבר סיום קרוב של המלחמה אינן נחרצות ואין מתווה ברור ליום שלאחריה. סביר שאינטנסיביות הקרבות תרד, אבל לחימה תימשך לתוך השנה הבאה.

בינואר יחל בארה"ב המירוץ לבחירת הנשיא, וזאת כשתמיכת הציבור שם במלחמה פוחתת. אך אין זה אומר בהכרח שאז תסתיים המלחמה. חלקה של ארה"ב במלחמה אינו רק דיפלומטי: מתן חסות לישראל במוסדות הבינלאומיים ומניעת סנקציות ובידוד הם רק קצה הקרחון. ארה"ב פתחה את מחסני הנשק שלה בפני ישראל ומספקת לה את החימוש למלחמה: טילי 'טמיר' לכיפות ברזל, פצצות אוויר, פצצות מפצחות מנהרות ופגזים לארטילריה ולטנקים.

מחסני הנשק והתחמושת של פיקוד מרכז של נאט"ו נפתחו בפני ישראל כפי שלא אירע מעולם. בית הנבחרים האמריקאי אישר עזרה כספית של ארה"ב לישראל בסכום של כ-14 מיליארד דולר. זו טרם אושרה בידי הסנט אך זאת רק בגלל אי-ההסכמות בין הדמוקרטים והרפובליקאים בארה"ב על תוכניות אחרות של ביידן. נוסף לעורף דיפלומטי, לנשק ולכסף, שלחה ארה"ב למזרח התיכון גם כוח הרתעה עצום של שתי נושאות מטוסים וטילים וצי של משחתות, צוללות וכלים ימיים אחרים. היא העבירה לבסיסים קרובים לזירה המזרח-תיכונית טייסות קרב והפצצה ואף כוחות יבשתיים. התפקיד של כוחות אלה הוא להגביל את הלחימה לרצועת עזה ולשמש כהרתעה מפני הצטרפות לסכסוך של כוחות "ציר ההתנגדות": חיזבאללה, סוריה, המיליציות העממיות בעיראק, החות'ים בתימן וגם איראן.

ממלחמה מקומית לפלונטר אזורי

המלחמה הנוכחית החלה בעוטף עזה בין חמאס וישראל. אך ככל שהיא נמשכת, כך היא מעורבים בה אינטרסים אזוריים גדולים יותר. להרחבת המלחמה ללבנון (חיזבאללה) או לדרום הים האדום ליד באב אל מנדב (החות'ים) יהיו השלכות עצומות על הכלכלה העולמית.

באב אל מנדב הוא אחד מנתיבי השייט העמוסים בעולם בסחר הנפט והסחורות בין אסיה לאירופה. חסימתו לישראל (כפי שהודיעו החות'ים) מחזירה אותנו לחסימת מיצרי טיראן ב-1956 וב-1967 ששימשה עילה למלחמה. מחירי העברת סחורות מאסיה לישראל כבר האמירו חדות בגלל הסיכון ועליית פרמיות הביטוח. תעלת סואץ, דרכה עוברים המטענים מהים האדום לים התיכון היא מקור הכנסה חשוב למצרים.

בים האדום ישנם בסיסים ימיים של סין ושל רוסיה. בחלקו הדרומי (מפרץ עדן) שולטים האיראנים והתימנים ומוצבים בו כוחות רוסיים, סיניים, אמריקאיים, בריטיים, סעודיים, מצריים וישראליים. ביירוט טילים ומל"טים ששיגרו החות'ים לאילת שיתפו פעולה לאחרונה כוחות סעודיים, אמריקאיים, בריטיים וישראליים. פגיעה איראנית, או של שליחים ("פרוקסי") איראניים, בשייט בים האדום עלולה לפתוח מלחמה אזורית. בכוחה של הסולידריות של חיזבאללה עם עזה להוביל למלחמת לבנון השלישית. לחילופין, אם תיפתר בעיית עזה, היא יכולה להביא להסדרת הגבול היבשתי עם לבנון ולהחזרת החיים לגליל העליון ולדרום לבנון.

מבחינת ישראל, מלחמת 7 באוקטובר יצרה מציאות אזורית חדשה שלא הייתה כמותה מאז 1948. בניגוד לדוקטרינה הצבאית של ישראל, החמאס פרץ את גבולות 48' והעביר את המלחמה לשטח 'הפנים' של הקו הירוק. תחושת הביטחון הישראלית נפגעה קשה. המלחמה מתארכת, ובפעם הראשונה מאז 48', כ-200,000 איש מהדרום ומהצפון אינם יכולים לחזור ליישוביהם. מאות אלפים אחרים תקועים בשירות מילואים  מתארך ומשבש חיים. מלחמת 7 באוקטובר אינה עוד מבצע; זו מלחמה המציינת שלב חדש בסכסוך הישראלי-פלסטיני. שומה עלינו להיאבק שזו תהיה המלחמה האחרונה.

לסכסוך בין העמים יכול להיות רק פתרון פוליטי. חיוני להפסיק את המלחמה עכשיו, להחזיר את כל החטופים והאסירים ולפתוח במו"מ עם הפלסטינים לפתרון מוסכם. אם אנו, שני הצדדים, לא נתעשת – "הלך עלינו".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125883