לקראת ממשלת ימין מלא-מלא: סכנת הפשיזם מתקרבת בצעדי ענק

הפשיזם תמיד מבשר על בואו במעשי אלימות, בזריעת פחד ובהשתקה. הממשלה הבאה עלינו לרעה טרם הושבעה, אך הפשיסטים מריחים באוויר את השינוי וכבר החלו מפילים חיתתם על הציבור. להלן סקירה פוליטית לקראת הקמתה הצפויה של ממשלת הימין ה”מלא-מלא”.

פרעות הפשיסטים והתפוגגות השמאל הציוני

    בשבוע שעבר (18.11) הזמינו קצינים בחטיבת אלכסנדרוני את הכהניסט ברוך מרזל להרצות בפני חיילי מילואים; עשרות אלפים הגיעו לחברון (19.11) והשתתפו בתפילת פרשת “חיי שרה” ב’חרם אל-אבראהימי (‘מערת המכפלה’). במסגרת ה”ביקור” ביצעו מאות פוגרום בשוק – הם יידו אבנים, הפכו דוכנים, שברו חלונות, הכו תושבים פלסטיניים ופצעו חיילת וקצינת מג”ב; מתנחלים מהמאחז הבלתי חוקי ‘חוות משה שרביט’ (ע”י חמרה) תקפו (21.11) רועים פלסטינים בצפון בקעת הירדן. יוחנן דרום (בן 74), פעיל זכויות אדם שליווה את הרועים הפלסטינים, קרס ומת בזמן העימות, אך טרם נפתחה חקירה; חיילים בחטיבת גבעתי שהזדהו עם בן-גביר עצרו, קללו הכו ופצעו (25.11) פעילי שמאל שהסתובבו בחברון. הרמטכ”ל כוכבי גינה את התנהגות החיילים, אך בן גביר הגן עליהם וכינה את הפעילים “אנרכיסטים”; באבו-גוש שרפו (25.11) מתנחלים מכוניות וריססו כתובות נאצה בעיר. אזלת היד של מוסדות האכיפה וההזדהות הפוליטית עם הימין הכהניסטי בתוך הצבא מבשרות רעה.

במשך ארבע מערכות בחירות הוכיח מחנה “רק לא ביבי” (רל”ב) כי אין באפשרותו לספק מכנה משותף פוליטי וחיובי למניעת שובו של נתניהו לראשות הממשלה. לקראת סבב הבחירות החמישי נכשל המחנה בשמירה על לכידותו, ואיבד את הרוב הצר בו החזיק בכנסת. שני קצוות הגוש, מר”צ והבית היהודי, לא עברו את אחוז החסימה, וקיים ספק באשר לנכונות ארבעת המפלגות הנותרות לפעול בתאום באופוזיציה. חלקן עשויות להתפרק או אף להצטרף למחנה נתניהו, שצפוי גם הוא לעבור טלטלות ושינויים.

מפלגות השמאל הציוני השלימו את תהליך קריסתן הממושך, ובוחריהן לשעבר שברו ימינה. בפן המדיני, בוחריהן זנחו את התנגדותם לכיבוש ואת הדרישה לקיום משא ומתן עם הפלסטינים. בפן החברתי, הם זנחו את ביקורתם על הקפיטליזם. שיח הזכויות האינדיבידואלי-זהותני הפך הן במפלגת העבודה הן במרצ הקו הפוליטי המרכזי. מפלגות השמאל הציוני התעקשו לדון אך ורק במקובל על דעת הכלל, ובכך חיסלו כל סיכוי לוויכוח רעיוני. אין פלא כי קהל בוחריהן זיהה את פשיטת הרגל הפוליטית ונטש במהרה את הספינה השוקעת.

בייאושו לחזור לשלטון, חבר נתניהו לכוחות שנמצאו עד עתה בשולי או אף מחוץ לקונצנזוס הפוליטי. המפלגות החרדיות והדתיות-לאומיות אמנם חברו לרוב ממשלות ישראל, אך עשו זאת תמיד במסגרות פוליטיות מוגדרות ונבדלות. כעת, העניק להם נתניהו גישה חסרת תקדים לקודש הקודשים של העשייה הפוליטית הציונית: תיקי ההתיישבות, הביטחון והאוצר.

 אולם מעמדם החדש והנוצץ של חברי ממשלת הכהניזם יוצר מתח מול אי אילו כתמים משפטיים האופפים אותם (פועלים בקרבה טרוריסטים מורשעים ונושאי קלון). לכן, כבר הביעו גורמים בקואליציה הצפויה התנגדות פומבית להכפפת החלטות ממשלתיות ונציגי ציבור לביקורת שיפוטית (זכות עמידה, בג”צים, פסקת ההתגברות, מעמד היועץ המשפטי והיועצים המשפטיים, מינוי שופטים וכו’). אפשרי בהחלט כי ממשלה זו תוביל מהלכים לשינוי ולביטול חוקי יסוד וזכויות אדם, ותפעל להעביר סמכויות מבתי המשפט האזרחיים לבתי המשפט הדתיים. הממשלה החדשה נמצאת במסלול התנגשות עם מערכת המשפט במתכונתה הנוכחית. בין אם מערכת המשפט תיכנע ובין אם תיאבק על זהותה, צפוי צמצום באפשרותה לבלום את צעדי השלטון באמצעים משפטיים.

 ההפגנות הראשונות נגד הממשלה החדשה יערכו סביב שאלות משפטיות שהממשלה תידרש להן. המאבק להגנת מערכת המשפט יכול להידמות בעינינו למאבק ליברלי-בורגני, אך הוא יהיה חיוני ליצירת חזית אנטי-פשיסטית רחבה ועממית. מאבק אנטי פשיסטי לא יכול לעמוד אדיש נוכח מאבקים של ציבורים אחרים, גם אם הם אינם נערכים על בסיס מעמדי או לאומי. מאבק אנטי-פשיסטי הוא המכנה המשותף הרחב ביותר שאפשר לגבש נגד ממשלת ביבי-דרעי-גולדקנופף- סמוטריץ’- בן-גביר.

האתגרים הצפויים והמאבק בכהניזם

שותפיו של נתניהו פיקחים מכדי להביע אמון בו ובהבטחותיו. ‘הציונות הדתית’ ו’עוצמה יהודית’ דורשות את תיקי ההתיישבות, בטחון הפנים ופיתוח הפריפריה הנגב והגליל. מדובר בנושאי ליבה בעיני הציבור אותו הם מייצגים, ויש להם השפעה עצומה על היחסים בין יהודים לערבים בישראל ובשטחים הכבושים. מתן הלגיטימציה למאחזים, הרחבת ההתנחלויות, פינויים בכוח והריסת מבנים בנגב ובגליל, כניסה של כוחות משמר הגבול והמשטרה לכפרים ולערים הערביות – כל אלה לא יעברו ללא התנגדות.

 פרויקט הרשימה המשותפת התפרק גם הוא. משחקי הכיסאות וסרבנותה של בל”ד לחתום על ההסכם הסיעתי הובילו לפיצוץ הסופי של הרשימה, אך סלע המחלוקת בין הסיעות היה שאלת השתתפות הפלסטינים אזרחי ישראל בקבלת ההחלטות במדינה היהודית. בצל הקמת ממשלת “ימין מלא-מלא” הדילמה הזו מתעמעמת עד מאוד. כעת על הנהגת חד”ש ופעיליה לרכז ולסכם את הניסיון הרב שצברו בתקופת הרשימה המשותפת, ולהפיק לקחים. יש לנסח תוכנית עבודה המתאימה לתנאים הנוכחיים, ולהתכונן להיאבק בהסתה ובניסיונות ההשתקה מצד הימין הכהניסטי. עלינו, פעילי וחברי חד”ש, לחזק את השיח הביקורתי בקרב החזית, וליזום שיתופי פעולה בפעילות חוץ-פרלמנטרית. עלינו להיות מוכנים להשתתף בכל המאבקים הדמוקרטיים והמעמדיים הצפויים.

עוד בנושא