ארבעים ושמונה שנים לניצחון הדרמטי של חזית חד"ש בבחירות העירוניות בנצרת

ב-9 בדצמבר 1975, לראשונה חד"ש בראשות תופיק זיאד, מנצחת בבחירות לעיריית נצרת. היה זה ניצחון מובהק: 9,510 מתוך 14,777 מצביעים תמכו בזיאד לראשות העיר והחזית זכתה ב-11 מתוך 17 המושבים במועצת העיר.

עם פרסום התוצאות בשעות הלילה, המונים החלו לחגוג במרכז נצרת. פעילי מק"י וחד"ש תושבי העיר והגליל כולו הגיעו לבית הידידות שבקרבת כיכר המעיין ומשם יצאו החגיגות עד לשעות הבוקר המוקדמות. זיאד הגיע אף לבית הידידות ובנאום נרגש הכריז "אנשי נצרת, העיר בידיים שלכם! החלום הישן התגשם היום". אך הבהיר "אנו מזהירים בפני איומים, קשירת קשר נגדנו או הערמת קשיים בפנינו. כל בני עמנו בארץ ניצבים לצידנו, כמו כן כל הכוחות הטובים בקרב היהודים ואף בעולם כולו".
המנהיג הקומוניסטי זיאד, בן נצרת, נולד במאי 1929 למשפחת עובדי אדמה ענייה ועבד בזמן תקופת לימודיו בבית הספר התיכון כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

במהלך אותן שנים הצטרף לנוער הקומוניסטי וב-1954 נבחר לראשונה למועצת העיר נצרת. בסוף 1955 נשפט ל-40 ימי מאסר על השתתפותו בהפגנה ובמהלך שהותו בכלא נאבק למען הזכויות שלו ושל אסירים אחרים. בסוף אפריל 1958 נעצר שוב, יחד עם ההנהגה הקומוניסטית בנצרת. זאת, לקראת הפגנת ה-1 במאי שאת קיומה אסר הממשל הצבאי. בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1970 עמד בראשות רשימת מק”י במועצת העיר. לאחר הבחירות, בהן זכתה המפלגה בשבעה מתוך 17 מושבים במועצה ניסה זיאד להקים קואליציה אך נכשל. בדצמבר 1975 הוא נבחר לראשות עיריית נצרת, כשהוא עומד בראש חזית נצרת הדמוקרטית שקדמה להקמת חד”ש הארצית.

מאז שנבחר לראשונה, זכה זיאד בראשות העיר פעם אחר פעם – לרבות בבחירות האחרונות שהתקיימו לפני מותו בתאונת דרכים ב-5 ביולי 1994 בהן קיבל את תמיכתם של יותר מ-60% מהבוחרים. לזיאד היה תפקיד מרכזי במחאות יום האדמה ב-30 במארס 1976. כמו כן, הוא כיהן כ-18 שנה כחבר כנסת בסיעות מק”י וחד”ש בין 1974 ל-1990 ובין 1992 ול-1994.

תופיק זיאד היה גם איש הספר ומשורר, ואחד המשוררים הבולטים בקרב האזרחים הערבים–פלסטינים בישראל. בצד עיסוקיו הפוליטיים הרבים, הקדיש זיאד חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות. רבים משיריו ראו אור בעיתון “אל–אתיחאד” ובכתב העת “אל–ג’דיד”. שיריו עוסקים בקשר לאדמה ובנושאים של חירות ושוויון, אחוות עמים ומעמד העובדים