ב-16 במאי 1979 נפטר בחולון מייסד המפלגה הקומוניסטית היוונית אברהם בן-ארויה

ב-16 במאי 1979 נפטר בחולון מייסד המפלגה הקומוניסטית היוונית אברהם בן-ארויה, שנולד ב-1887 בעיר סלוניקי, אז באימפריה העות’מנית. בן-ארויה היה מהפכן סוציאליסטי שנולד למשפחה יהודית, היה פעיל ביוון ובבולגריה והצטיין כמנהיג פדרציית העובדים הסוציאליסטית בסלוניקי תחת שלטון העות’מאני.

בן-ארויה למד משפטים בבלגרד, אך לא סיים את לימודיו, ועבר לבולגריה בה עסק כמורה בעיר פלובדיב והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הבולגרית. לאחר מכן שב לסלוניקי וב-1908 לקח חלק פעיל במהפכת הטורקים הצעירים במסגרת גדוד של לוחמים יהודים בני העיר. אך מחוללי המהפכה חששו מההשפעות הסוציאליסטיות על תנועתם ובן-ארויה נכלא יחד עם פעילים נוספים.

באותה שנה ייסד בן ארויה בסלוניקי את “המועדון הסוציאליסטי” שפעל בקרב הקהילה היהודית הגדולה שבעיר וב-1909 ייסדו בן-ארויה ודימיטר ולאחוב, שהיה מהפכן ממוצא בולגרי, את פדרציית העובדים הסוציאליסטית, שנוסדה כארגון פועלים אשר נועד לאגד עובדים בני לאומים שונים בעלי תפישת עולם סוציאליסטית. הארגון הוציא לאור ביטאון בארבע שפות: ג’ודאו-אספניול (לדינו), טורקית, יוונית ובולגרית.

אברהם בן ארויה היה ממתנגדי הציונות החריפים. ספרו הראשון עסק בקשר בין יהודים לסוציאליזם ופורסם בלדינו. בעקבות פרסמו, יחד עם פעילים יהודים נוספים בקרב העובדים, בייחוד פועלי הנמל שרובם היו יהודים, הקים את “החוג ללימודים ספרדיים-סוציאליסטים” ופרסם בלדינו את העיתון “סולידרידאד אוברדרה” (סולידריות פועלית).

יצוין שכ-80 אחוזים מחברי פדרציית העובדים הסוציאליסטית היו בני הקהילה היהודית בעיר והיא הייתה החשובה מקרב התנועות הסוציאליסטיות שקמו ברחבי האימפריה העות’מאנית בתחילת המאה-20. בן-ארויה היה יריב פוליטי מר למנהיגים הציונים המקומיים והפדרציה אותה הוביל הועדפה על פני התנועה הציונית בעיקר בקרב מעמד הפועלים. המאבק לווה בפרסומים בעד ונגד בעיתונות היהודית. ניסיונה של התנועה הציונית להקים בעיר מפלגה ציונית-סוציאליסטית שתסחף אחריה את חברי הפדרציה של בן-ארויה נחל כישלון חרוץ.

ב-1913, לאחר מלחמת הבלקן השנייה נכבשה סלוניקי בידי היוונים. במועד זה היו חברים כ-5,000 מתושבי סלוניקי בפדרציה הסוציאליסטית. בעת ההיא עברה העיר לשליטת ממלכת יוון ופעולותיו של בן ארויה נחשבו חתרניות בעיני השלטון החדש והוא הוגלה ביחד עם ראשי פדרציה אחרים לאי נקסוס ונסגר עיתון הארגון “אוונטי” (קדימה). התנגדותה של הפדרציה הסוציאליסטית למלחמת העולם הראשונה האימפריאליסטית חיזקה את מעמדם של בן-ארויה וארגונו. לקראת סוף המלחמה נוסדה ביוזמתו של בן-ארויה, מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ומצעה כלל את הפיכתה של יוון לפדרציה סוציאליסטית.

על בסיס אותה מפלגה הוקמה מאוחר יותר המפלגה הקומוניסטית היוונית. בנובמבר 1918 ארגנה התנועה הציונית הפגנה לציון יום השנה להצהרת בלפור שכללה גם השבתת בתי עסק. רוב בני הקהילה שהיו חברי המפלגה הסוציאליסטית התנגדו למהלך ולא השביתו עסקיהם, עבדו בעיסוקיהם ופתחו את קואופרטיב המזון הגדול “לה פופולארה” (העממית) אשר בבעלותם, עניין שהוביל לפריצת הציונים לחנות וניפוץ חלונות הראווה.

חוסר השקט הפוליטי ביוון נמשך והוא כלל שביתות, הפגנות פועלים והפיכה אשר ב-1922 הובילה להקמת ממשלה ימנית. למרות מעמדו המרכזי כמנהיג עובדים והפיכת המפלגת הפועלים הסוציאליסטית למפלגה קומוניסטית, בן ארויה נקלע לוויכוח פנימי בתחילת דרכה של מהמפלגה הקומוניסטית אשר הקצינה את מצעה ואף סולק ממנה. בן-ארויה המשיך בעשייה תוך ניסיון לאחד את הקומוניסטים עם הסוציאליסטים, אך נותר בשולי המפה הפוליטית. ב-1940 בנו נהרג במדי צבא יוון במערכה נגד איטליה הפשיסטית והוא נשלח למחנות ההשמדה הנאצים. עם שובו מהמחנות בן-ארויה הצטרף לפלג שמאלי של המפלגה הסוציאליסטית – אך לא נמנה עם מוביליה. בעקבות מלחמת האזרחים של יוון (1946 עד 1949) וניסיון השלטונות לחסל את המפלגה הקומוניסטית וגורמי שמאל נוספים, נאלץ בן-ארויה להגר לישראל וב-1953 התיישב בחולון בה פתח קיוסק זעיר. ב-1979 בן-ארויה נפטר מחוסר כל והוא בן 92