עשרים ושש שנים לשביתת האיגודים המקצועיים נגד ממשלת נתניהו הראשונה

על פי החלטת ועדת המאבק של האיגודים המקצועיים בהסתדרות, ב-30 בדצמבר 1996, שבתו נמלי הים, חברת בזק, כל הבנקים, רשות הדואר, מערכת הבריאות, העובדים הסוציאליים, משרדי הממשלה, מס הכנסה, רשות השידור, הרכבות והשלטון המקומי. השביתה הגדולה נערכה במחאה נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת הימין, בראשות בנימין נתניהו, נגד מדיניות ההפרטה, נגד העלאת מסים לשכירים, נגד קיצוץ חצי נקודת הזיכוי לנשים ונגד הניסיונות לפגוע בהסכמים הקיבוציים ובחופש השביתה. לפני שנתיים, ביוני 2018, קבל נתניהו על כך שכבר 22 שנה — מהרגע שבו נבחר לראשות הממשלה ב–1996 — הוא מנסה לשבור את כוחם של הוועדים הגדולים במשק הישראלי, ללא הצלחה.

יצוין שבמדינת ישראל השביתה אינה מעוגנת בחוק כאחת מזכויות האדם או האזרח הבסיסיות. זאת ועוד, בחקיקה הישראלית אין בעצם חוק המקנה לאזרחים את הזכות לשבות. עם זאת זכות השביתה הוכרה בפועל הן בחקיקה והן בפסיקה המשפטית.

בגיליון השבועון "זו הדרך" שפורסם לאחר השביתה נאמר כי "הממשלה הוציאה צווי ריתוק נגד חלק מהשובתים וראש הממשלה השמיץ את ראשי ההסתדרות וועדי העובדים ואף ניסה לערער את האמון במטה השביתה ולתארם כמפירי חוק ומערערי הדמוקרטיה. אך העובדים לא התרשמו מההשמצות והשביתה הייתה כללית ושיתקה מערכות מרכזיות כמו התחבורה, הבנקים, משרדי הממשלה ומערכת הבריאות".

אמנם רק איגודים מקצועיים וועדי עובדים במגזר הציבורי אמורים היו לקחת חלק בשביתה, אבל במהלכה המשטרה עצרה את יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שלמה שני, ליד השער של חיפה כימיקלים שבמפרץ בחיפה. שני נעצר בתום אסיפת אלפי עובדים, ובהם כל ראשי הוועדים בצפון, שבאו להביע תמיכה בשביתת העובדים במקום. שידור דבר מעצרו של שני במהדורת החדשות הציתה את האש גם במפעלי המגזר הפרטי וכך עובדיהם הצטרפו, באופן ספונטני ובעידודם של ראשי הוועדים, לשביתה של המגזר הציבורי.

באסיפה במפרץ חיפה השתתפה ח"כ תמר גוז'נסקי (חד"ש) שהביעה בפני השובתים את תמיכת חד"ש ומק"י. "המעסיקים במפעל רוצים להרוויח כמו בארה"ב אבל שעובדיהם ישתכרו כמו בפיליפינים" אמרה. כמו כן, בין החלטות ישיבת הוועד המרכזי של מק"י שנערכה בחיפה למחרת השביתה נאמר כי "השביתה נחוצה וחיונית". עוד בהחלטה: "הוועד המרכזי של מק"י שולח ברכת סולידריות חמה לעובדים הנאבקים במפעלים חיפה כימיקלים, טקסטיל דימונה, לודזי'ה דיר חנא ואמקור; וגם לעובדי החברות הממשלתיות והשירות הציבורי המנהלים מערכה חשובה ביותר להגנת ההסכמים הקיבוציים, נגד ההפטרה, למען זכות השביתה ולמען זכויות האישה העובדת"