מחאת התלמידים נגד ההפיכה המשטרית: הנוער מאמץ מסרים נגד הכיבוש

אלפי תלמידים יצאו לרחובות (29.1) ברחבי הארץ והפגינו נגד הממשלה החדשה והמהלכים שזו מובילה נגד מערכות המשפט והחינוך (ר’ צילום). את ההפגנה יזמו תלמידי תיכון בתל אביב, והנהלות תיכונים רבים התירו לתלמידיהם להשתתף בה על חשבון יום הלימודים. אלפי תלמידים צעדו בשדרות רוטשילד עד כיכר הבימה, שם נאמו כמה נציגי בתי ספר, תלמידים וראש העיר רון חולדאי.

משרד החינוך הביע מראש את התנגדותו להפגנה וטען כי התארגנות פוליטית על חשבון שעות הלימודים אסורה על פי חוזר מנכ”ל המשרד. אך התלמידים הפגינו למרות ניסיונות ההשתקה.

בני נעורים שמאסו בסטטוס קוו

ההפגנה תבעה לשמור על הדמוקרטיה, בדומה למסרים שנשמעו בהפגנות ההמוניות האחרונות. ייחודה היה – השמעת קולם של התלמידים, שנוסף לקריאה לדמוקרטיה דרשו להגן על מערכת החינוך מטלפי הפוליטיקאים הימניים הקיצוניים שהשתלטו עליה.

כמפגין רדיקלי, השתתפתי בהפגנה בידיעה כי תכניה יהיו ליברליים ברובם. הנהלות בתי הספר ומארגני ההפגנה הכתיבו את המסרים, וניהלו שיח מול מפלגת יש עתיד. כך, לא נשמעו בה קריאות לשיפור המצב אלא לשימורו. המפגינים הביעו כעס כלפי הממשלה החדשה, אך לא מתוך אידאולוגיה או התנגדות לפשיזציה של ישראל. כמו כן לא הוזכרו כלל האחראים למצב: נתניהו, בן גביר ואבי מעוז. למרבה האירוניה, הם אלה המאיימים לפורר את הסטטוס קוו במדינה, אותו ביקשו המפגינים לשמר.

לקראת ההפגנה התארגנה קבוצת תלמידים מכמה בתי ספר ליצירת גוש נגד הכיבוש. הגוש קרא לכונן דמוקרטיה עבור כל תושבי הארץ, ויצא חוצץ נגד העליונות היהודית והפשיזם. אני הצטרפתי לגוש יחד עם חבריי מסניף בנק”י ת”א. החלטנו להצטרף מתוך רצון לקדם עמדה פרוגרסיבית ורדיקלית, המקדמת שינוי מהותי ואינה מסתפקת בחזרה לסטטוס קוו של הממשלות האחרונות.

הגוש מנה עשרות תלמידים. לבד מגידופים שהפנו אלינו כמה מפגינים על בחירתנו להניף את דגל פלסטין (אחד המפגינים אף ניסה לחטוף את הדגל מידו של חבר בגוש), הצלחנו לצעוד ללא עימותים. בצדנו צעדו כמה מורים ששמרו על זכותנו להביע את מחאתנו נגד הכיבוש, בין אם הסכימו איתה ובין אם לא. כמה מורות התעמתו עמנו בטענה שאסור לנו להניף את דגל פלסטין. הן אמרו כי לא יאפשרו לנו לקחת חלק בהפגנה אם נמשיך להניף אותו. סירבנו להקשיב להן, והמשכנו בדרכנו בעודנו מניפים את הדגלים.

כאשר הגענו לסוף שדרות רוטשילד, והתכוננו לחצות את הכביש לעבר כיכר הבימה, חיכו לנו שוטרים שהסבירו לנו כי אסור לנו להתקדם ולהצטרף ליתר המחאה בעודנו מניפים דגלי פלסטין. התירוץ שלהם היה שאין ביכולתם להגן עלינו שם. לאחר התייעצות, החליטו חברי הגוש להוריד את כל הדגלים על מנת להצטרף ליתר המחאה. עם זאת, לא חדלנו להדגיש את מסרינו נגד הכיבוש. אך לאחר שהורדנו את הדגלים, שינו השוטרים לפתע את דעתם והכריזו כי אסור לנו להמשיך וכי עלינו להישאר בחלקת הדשא בה עמדנו.

הרגשתי, כמו רבים אחרים מחברי הגוש נגד הכיבוש, כי ההחלטה נתקבלה בכוונה להפריד אותנו מהמחאה ולא משיקולי שמירה על בטיחותנו. באותו זמן, חשוב לציין, התקיימה הפגנת נגד בכיכר הבימה בהשתתפות כמה עשרות תלמידים שהניפו דגלים של הליכוד. המשכנו להפגין ממקומנו המרוחק וקראנו קריאות נגד הכיבוש, נגד האפרטהייד ובעד דמוקרטיה אמיתית לכולם ולא רק ליהודים. אט אט, הצטרפו אלינו עוד ועוד תלמידים שהגיעו מכיכר הבימה, והגוש גדל. הפגנת הנגד הימנית עברה להפגין מולנו, והשוטרים, למרות טענתם כי אין באפשרותם להגן עלינו, הצליחו להרחיקם.

לאחר סיום הנאומים בכיכר הבימה, הורו עלינו השוטרים להתפזר לכיוון השדרה. נענינו, אך הזמנו את המפגינים להצטרף אלינו לשיחה עם סרבנית הגיוס עינת גרליץ במועדון הגדה השמאלית. ענת קיבלה פטור מגיוס כשבוע וחצי לפני כן.

כעת שעת כושר של בני הנוער

אני סבור כי הפגנות תלמידים חיוניות במסגרת שיח המחאה הרחב נגד ממשלת הימין. השבתת מערכת החינוך ביוזמת התלמידים, אפילו במשך חצי יום, הייתה מהלך שהניע לפעולה לא רק את התלמידים, אלא גם את המורים וההורים.

לנוער הכוח לשינוי רחב. בניגוד למבוגרים, הנוער מורגל להתאסף בכל יום באלפיו בבתי הספר. עובדה זו יכולה להקל על התארגנות מחאתית. הבעיה העיקרית במחאות מסוג כאלה היא חוסר המחויבות של הנוער. כדי ליצור מחאה משמעותית ומוצלחת, על התלמידים לצאת לרחובות בתדירות גבוהה.

כשבית הספר משחרר את התלמידים כדי לאפשר להם להפגין, הוא מודע לכך שרבים ינצלו זאת, וכלל לא יגיעו להפגנה. לדעתי, גיבוש תודעה פוליטית בקרב התלמידים היא הנושא הבהול ביותר. בני הנוער יבינו במוקדם או במאוחר, כי אם לא יתגייס למערכה מול הפשיסטים, ייתכן כי תישלל מהם עצם האפשרות להביע את דעתם. לכן אני סבור כי על מחאת התלמידים לפנות לכיוון רדיקלי. חיוני שהמחאה תהיה בשיתוף פעולה בין תלמידי בתי הספר, היהודים והערבים, בסולידריות ובקריאה משותפת להבטיח זכויות מלאות לכולם. אם נמשיך לדקלם קריאות סתמיות, המחאה תיכשל והפשיסטים ינצחו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/118746