מרגרט תאצ’ר ראשת ממשלת בריטניה התפטרה היום לפני שלושים ושתיים שנים מתפקידה

ב-21 בנובמבר 1990 ובעקבות מחאות המוניות מתפטרת ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ’ר. היא כיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית מ-1979 והתפטרה בעיצומה של כהונתה השלישית. תאצ’ר, שכונתה “אשת הברזל” קידמה מדיניות קפיטליסטית ניאו-ליברלית קיצונית, התנגדה בחריפות לקומוניזם ולמרקסיזם והעמיקה הפערים החברתיים בבריטניה – תוך גידול הצבר ההון בידי הבורגנות ובייחוד במגזר הפיננסי.

ב-1987 נבחרה תאצ’ר בשלישית, אך הפופולריות שלה דעכה. היא נתפסה כקשוחה ולא אכפתית. בשנים אלו אף החלו להיווצר סדקים ראשונים במפלגתה, בעיקר עקב מדיניותה הבלתי מתפשרת בתחום הכלכלי-חברתי סביב מס הגולגולת המקומי שהנהיגה.

כך בעל אחוזה גדולה ולה שלושים חדרים שילם מס נמוך יותר מגנן בחצרו ומשפחתו ולהם דירת שני חדרים. חברי מפלגתה החלו לחשוב שהיא מהווה סכנה להמשך שליטת השמרנים ואף לפרוץ מרד חברתי, עקב אי נכונותה להתפשר ולהקשיב.

לקראת הטלת המס והחל מתחילת מארס 1990 נערכו הפגנות המוניות של עובדים ומובטלים נגד תאצ’ר וממשלתה.

המחאות שהחלו באופן ספונטני בשכונות מעמד הפועלים בלונדון התשפטו לעבר הערים הגדולות והיו להפגנות אלימות במיוחד. ב-30 במארס 1990, ערב הטלת המס, כ-200 אלף מפגינים התאספו להפגנת מחאה בקרבת משרד ראש הממשלה.

במהלכה נפצעו 400 אזרחים ו-300 שוטרים. המחאות נמשכו במהלך כל החודשים הבאים וב-20 באוקטובר 1990 רבבות מפגינים התכנסו בשכונת בריקסטון הלונדונית כדי לדרוש את שחרור העצורים מההפגנה שנערכה במארס.

ההפגנה הפכה אלימה עקב התערבות המשטרה ונרשמו 56 פצועים ו-500 עצורים. כעבור מספר ימים התפטר במפתיע, סגן ראש הממשלה ג’פרי הו, מי שהיה במשך 15 שנים אחד האישים הנאמנים ביותר לתאצ’ר.

ב-21 בנובמבר 1990 בשעות הערב לאחר שחזרה מוועידת פריז שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראש הממשלה. בשעות הלילה המאוחרות הודיעה תאצ’ר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה.

למחרת הגיעה בפעם האחרונה לבית הנבחרים ועמדה זחוחה מול האופוזיציה תוך שהיא מתפארת במילים: “אני נהנית מזה”. בריאיון לבי.בי.סי. מספר חודשים לאחר מכן, סיפרה בדמעות כי ראתה במה שעשו לה חברי מפלגתה וחברי הקבינט כמעשה של בגידה