לזכרו של מייק דייוויס: נביא הזעם המרקסיסטי של ארצות הברית

ב-25 באוקטובר הלך לעולמו הפעיל, ההיסטוריון והחוקר המרקסיסטי האמריקאי מייק דייוויס. עיתוני השמאל העקבי הרבים שהספידו אותו היו מאוחדים בדעה כי היה מרקסיסט מעולה, וכי  דווקא כעת הציבור זקוק לאדם כמוהו יותר מאי-פעם. מותו  גזל מאיתנו את בעל החזון המרקסיסטי הבכיר בדורנו.

דייוויס הפנה את תשומת לבו האינטלקטואלית ואת סגנון כתיבתו הפרוזאי למגוון עצום של נושאים. ביניהם: גורל כדור הארץ, תהליך העיור החזירי, העוני והרעב בעולם, שריפות, מגיפות וגם לוס אנג'לס של שנות ה-60. הוא העניק לנו תובנות ברורות לגבי הקטסטרופות שיוצר הקפיטליזם – אך גם  סיפק תקוות למוצא.

את ספרו האחרון "העלה את הלילה באש" (2022) כתב דייוויס בשיתוף עם ג'ון ווינר. הספר מגולל את סיפורה של העיר לוס אנג'לס, הכרוך גם בסיפור חייו האישי. דייוויס נולד ב-1946 בדרום קליפורניה למשפחת פועלים ממוצא וולשי ואירי. אביו, פועל בתעשיית הבשר, נפטר משבץ, ולכן נאלץ דייוויס לעזוב את בית הספר בגיל 16. לימים הצטרף לתנועה לזכויות האזרח והתמיד בארגון פעילות פוליטית. פעם סיפר לי, כי בזמן פעילותו בארגון "סטודנטים למען חברה דמוקרטית(SDS) " נפגש עם הפילוסוף המרקסיסטי הגרמני הרברט מרקוזה שגר אז בסן דייגו.

שורשיו היו נטועים במעמד הפועלים

 דייוויס עבד כנהג משאית, ועד מהרה הפך פעיל סוציאליסטי – תחילה במפלגה הקומוניסטית של לוס-אנג'לס ולאחר מכן בקבוצה המרקסיסטית הבינלאומית. בעקבות סירובו לשרת בצבא בזמן מלחמת וייטנאם, גלה מארה"ב ועבר לגלזגו שבסקוטלנד. במהלך שהותו שם הבחין בו פרי אנדרסון, עורך כתב העת האינטלקטואלי "השמאל החדש" (NLR). הוא הכיר בכישרונו של דייוויס ככותב וכמארגן, וצירף אותו למערכת כתב העת בלונדון.

דייוויס לא זנח את שורשיו במעמד הפועלים, ולכן שב לדרום קליפורניה בסוף שנות ה-80. בשובו למד כלכלה והיסטוריה, ובהמשך היה מרצה וחוקר מבוקש על אף שמעולם לא השלים כתיבת דוקטורט. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" דיווח, כיצד "היה נוהג במשאית במשך שבוע, 'יורד' מהכביש כדי להעביר הרצאות בקולג', וחוזר לנהיגה".

 דייוויס היה כותב בחסד ופרסם חיבורים פוליטיים וסביבתיים מעולים. בספרו 'עיר הקוורץ" (1990) עקב אחר הגיאוגרפיה המעמדית המקוטבת של לוס אנג'לס. שנתיים לאחר הפרסום, פרץ בקליפורניה מרד ענק אותו הובילו העניים המרודים, מה שאישר את אבחנותיו.

ב-1998 פרסם את הספר "אקולוגיה של פחד", ובו חקר את האסונות ה"טבעיים" הנגרמים לכדור הארץ – ובעיקר את השריפות והשיטפונות שפקדו את קליפורניה. בחיבור זה ובאחרים חשף דיוויס את הסתירה בין בניית-יתר המונעת על ידי רווח לבין השמירה על האיזון האקולוגי.

בין קטסטרופה למהפכה

פרסומו ההיסטורי-סביבתי החשוב ביותר של דייוויס הוא ספרו "השואות של התקופה הוויקטוריאנית המאוחרת" (2001), אותו הגדיר ההיסטוריון הבריטי פרי אנדרסון יצירת מופת. הספר מתאר  את הרעב ההרסני לו גרם שילוב הודו, סין וברזיל בכלכלה העולמית הליברלית של המאה ה-19.

למרות שהחיבור עוסק באירועים שהתרחשו בתקופה הוויקטוריאנית, הדגיש דייוויס כי מסקנותיו הפוליטיות המרתקות רלוונטיות גם לעידן ג'ורג' בוש וטוני בלייר. "מטרת הספר להראות כי המעצמות האימפריאליות המערביות נקטו לאורך ההיסטוריה אמצעי דיכוי שונים כלפי נתיניהם. במאה ה-19 הייתה זו מדיניות הרעבה, וכיום הן מטילות פצצות", כתב.

בכתביו המאוחרים התמקד דיוויס ביחסי הגומלין בין הסתירות העומדות בלב השיטה הקפיטליסטית לבין תנודות של מערכות פיסיקליות. בספרו "מפלצת על סף הדלת" (2005) התריע כי השלכות מגיפת הסארס (2004-2002) מבשרות אסון ביולוגי גדול הרבה יותר שיביאו התיעוש והגלובליזציה. לאחר שתחזית זו, כמו רבות אחרות שלו, התאמתה, החל בפרסום "חדשות שנת המגפה" – בלוג יומי בו שיתף את פרשנותו לאירועי השנה הראשונה של מגפת הקורונה.

דייוויס  היה בעל השכלה רחבה והרפתקן אינטלקטואלי, אך עם זאת נותר מרקסיסט  מסור. בראיון לעיתון "גרדיאן", מתח ביקורת קשה על השמאל הרפורמיסטי: "הרפובליקאים עשו עבודה טובה מאוד בשילוב תנועות מחאה עם פוליטיקה אלקטורלית", אמר. "בזמן שהרפובליקאים שלטו ברחובות, היו הדמוקרטים הפרוגרסיביים עסוקים במלחמות הן כלפי פנים הן כלפי חוץ". היו שהתייחסו לדייוויס בביטול כפסימי מדי. את עמדתו המתומצתת ניתן למצוא בכותרת לאסופה פוליטית שהוקדשה לזכרו: "בין קטסטרופה למהפכה". דייוויס דבק בתובנה עמוקה וברורה לגבי הקטסטרופות אליהן מוביל "הקפיטליזם האפוקליפטי": הוא גרס כי מתוכן יכולה לצמוח אך ורק מהפכה.

על מצבתו של דייוויס חרותות מילותיו: "מה שמחזיק אותנו, בסופו של דבר, הוא האהבה זה לזה והסירוב להרכין ראש ולקבל את פסק הדין, אף על פי שנראה כל יכול.  מה שאנשים רגילים חייבים לעשות הוא לאהוב אחד את השני ולהגן אחד על השני. עלינו להילחם!".

מאנגלית: אבישי ארליך

ריאיון באנגלית על קפיטליזם ומשבר סביבתי:

https://www.marxists.org/history/etol/newspape/atc/1470.html