fbpx

ארקדי קרמר סוציאליסט רוסי ממייסדי "הבונד" נפטר ב-20 בספטמבר 1935

ב-1905 עם פרוץ המהפכה ברוסיה, קרמר שב לסנט פטרבורג היה לאחד מראשי הסובייט שהוקם בעיר

ב-20 בספטמבר 1935 נפטר ארקדי קרמר (בייידיש: ארקאדי קרעמער, הידוע גם כאלכנסדר קרמר או סלומון קרמר), שהיה סוציאליסט רוסי ומייסד הבונד ("האיחוד"), איגוד העובדים היהודי הכללי בליטה, פולין ורוסיה. בתנועתו קראו לו "דער טאטע" (האב).
קרמר נמנה עם מייסדי המפלגה היהודית הסוציאליסטית דוברת יידיש והאנטי-ציונית שהייתה שותפה במשך שנים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית שבמחתרת.

קרמר נולד בליטה ב-1865 למשפחה דתית. בגיל 12 עבר לווילנה, שם למד בבית ספר תיכון ומאוחר יותר במכון הטכנולוגי של סנט פטרבורג ובפוליטכניון בריגה. במהלך לימודיו קרמר היה חבר בהתארגנויות הסטודנטים רדיקליות שפעלו נגד השלטון הצארי האנטישמי והיה חבר בארגון המרקסיסטי הפולני הראשון: "פרולטריון".

קרמר נעצר לראשונה בשנת 1889. לאחר זמן מה בכלא הוא נידון לגלות מנהלית ונאסר עליו לשוב ולהתגורר בסנט פטרבורג. הוא חזר לווילנה ב-1890, שם הצטרף לאחד החוגים המרקסיסטיים המוקדמים ביותר. בווילנה הפך קרמר במהירות למנהיג המוכר של כ"קבוצת וילנה" חוג של סוציאל-דמוקרטים יהודים שהפך לגרעין המייסד של הבונד. הוא סייע בשכנוע מרקסיסטים יהודים (וסוציאל-דמוקרטים רוסים באופן כללי יותר) לשנות את הטקטיקה מתעמולה אידיאולוגית ארוכה ומייגעת; מארגון מעגלי לימוד חשאיים קטנים לאסטרטגיה של הקמת תנועת המונים מהפכנית והנחת היסוד למפלגת עובדים.

לדבריו "יש לסייע לעובדים במאבקם למען תנאי עבודה טובים יותר, שכר גבוה יותר ועוד. במהלך המאבק הם יפתחו תודעה מעמדית והבנה של סתירות הקפיטליזם, מה שיוביל בסופו של דבר לארגונם הפוליטי ולהפלת המערכת הקפיטליסטית". קרמר טען לאסטרטגיה זו בחוברת רבת ההשפעה פרי-עטו שפורסם ב-1893. החוברת השפיעה רבות על התנועה המרקסיסטית הרוסית ועל מרקסיסטים צעירים ובהם ולדימיר לנין.

ב-1898 קרמר תרם רבות לאיחוד כל התנועות המרקסיסטיות שפעלו באימפריה הצארית במסגרת מאוחדת – המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, שלנין נמנה עם מנהיגיה. ביולי 1898 נאסרו חלק גדול מראשי הבונד, ביניהם ארקדי קרמר. במקומו תפס את ראשות הבונד ג'ון מיל, שביקש במשך שנים להקים מפלגה יהודית הדוגלת בלאומיות ובסוציאליזם במידה שווה. זמן קצר לאחר המינוי החדש הופץ הגיליון השישי של "דער יידישער ארבייטער" (מארס 1899), העיתון הראשון של הבונד, בעריכתו של מיל. ב-1900, לאחר שקרמר שוחרר מהכלא הוא יוצא לגלות ותחנתו הראשונה הייתה ג'נבה, ממנה גורש ללונדון.

ב-1905 עם פרוץ המהפכה ברוסיה, קרמר שב לסנט פטרבורג היה לאחד מראשי הסובייט שהוקם בעיר. אך עם כישלונה של המהפכה הוא נכלא שוב וב-1912 היגר לצרפת, בה עבד במשך שנים כמהנדס עד לשובו לווילנה ב-1921. עד מותו ב-1935 המשיך קרמר את פעילותו בבונד. אשתו, פאטי קרמר, אף היא פעילה סוציאליסטית, נרצחה בעת חיסול גטו וילנה בידי הנאצים ב-1943

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן