fbpx

בין הבית לרחוב: ספר חדש על ביטחון דיורי בהוצאת מכון ון ליר

הספר מציג ניתוח ביקורתי של ההיסטוריה והסוציולוגיה של ההגדרה "חסר בית"

לפי נתוני פורום הדיור הציבורי, השתלטו עמותות דתיות, גרעינים תורניים ובתי כנסת על מאות דירות ציבוריות ברחבי הארץ ומסרבים להחזיר אותן לזכאי הדיור הציבורי הממתינים שנים רבות בתור. מעבר לכך, מאות דירות שיכולות לשמש את כ-30 אלף הזכאים הממתינים לדיור נותרו ריקות ומוזנחות.

"אם זה לא מספיק אז עכשיו יש גם גל עליה, ולממשלה אין שום תוכנית עתידית איך להעניק דירות לזכאים לדיור ציבורי. גם אין תוכנית לטיפול ב-200 אלף חסרות דירה שמקבלות סיוע בשכר דירה כי אינן יכולות לעמוד בתשלומי השכירות בשוק החופשי, ולכן עלולות להיזרק לרחוב", מסר פורום הדיור הציבורי.

עוד מסר הפורום: "במקום להביא תוכנית כוללת לכולם, ממשיכה הממשלה לחלק פירורים ומייצרת ריב ושנאה בין אוכלוסיות שכולן צריכות לקבל קורת גג. אנחנו דורשים מהממשלה תוכנית דיור ציבורי עבור כל חסרי הדירה ולא נעצור עד שהממשלה תספק פתרון לכולם: נכים, קשישים, עולים, אימהות חד הוריות, בעלי מוגבלות נפשית וכל מי שאין לו קורת גג יציבה וקבועה".

על חסרי בית והגדרתם

בשנים האחרונות עלה בישראל מספרם של האנשים הסובלים ממצוקת דיור: מקצתם חסרי קורת גג ומקצתם חסרי בית סמויים, כלומר אנשים שאין להם מקום מגורים קבוע ובטוח. נשאלת השאלה: מי נחשב חסר בית? האם אלה רק אנשים שמתגוררים ברחוב, או גם מי שנמצאים על סף פינוי מביתם או מתגוררים אצל קרובי משפחה וחברים? האם נשים שסובלות מאלימות ומקום מגוריהן אינו בטוח יכולות להיחשב חסרות בית? וכיצד יוגדרו הערבים-בדואים תושבי הכפרים הלא מוכרים, שבתיהם נהרסים חדשות לבקרים? שאלות נוספות נוגעות בהבניית התופעה, מתוך הנחה שהגדרת הבעיה קובעת את תפיסתה ואת אופני ההתמודדות עמה: בידי מי הכוח להגדיר את הבעיה? האם מדובר בסוגיה אישית או בבעיה חברתית שיש לה היבטים תרבותיים, לאומיים ופוליטיים?

ההפרדה בין מחוסרי דיור

שאלות אלה עומדות במרכז ספרה של שלומית בנימין "בין הבית לרחוב: היעדר ביטחון דיורי בישראל", שפורסם באחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף מכון ון ליר. המחברת מציגה ניתוח ביקורתי של ההיסטוריה והסוציולוגיה של ההגדרות "היעדר בית" ו"היעדר ביטחון דיורי" בישראל, מאז שנות התשעים של המאה העשרים.

בנימין מתחקה אחר הממד הפוליטי של הבניית הבעיה ברמה המוסדית, הכרוך בסיווג ובמיון של קבוצות של נפגעי דיור בקטגוריות נפרדות. לדבריה, הבניה זו אינה מאפשרת הבנה מלאה של התופעה, ולשם כך נחוצים אופני חשיבה חדשים. בין השאר מראה הספר שהתבוננות בתופעה מזווית הראייה של הנפגעים מגוללת סיפור שונה, המערער את ההגדרות המוסדיות ומשנה את גבולותיהן.

מחאה של מחוסרי דיור (צילום: פורום הדיור הציבורי)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן