fbpx

לפני 150 שנים ב-13 באוגוסט 1871 נולד קרל ליבקנכט תיאורטיקן וממנהיגי הקומוניסטים הגרמנים לדורותיהם

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

לפני 150 שנה, ב-13 באוגוסט 1871 נולד בלייפציג קרל ליבקנכט, סוציאליסט גרמני הנמנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית שעונה ונרצח בידי אנשי מיליציות ימניות קיצוניות יחד עם רוזה לוקסמבורג ב-15 בינואר 1919. הוא היה בנו של ווילהלם ליבקנכט, ממסיידי המפלגה הסוציאליסטית של גרמניה במחצית השנייה של המאה ה-19 וממנהיגיה ההיסטוריים עד מותו ב-1900.

קרל הצעיר הצטרך לנוער הסוציאליסטי ולמד משפטים וכלכלה פוליטיות בלייפציג ובברלין ולאחר שירותי הצבאי בין 1893 ל-1894 סיים את לימודי הדוקטורט עבר לבירת גרמניה ב-1899 ועבד כעורך דין יחד עם אחיו, תיאודור.

כעורך דין הצטיין ליבקנכט כמגינם של שסוציאליסטים, אנשי שמאל ופעילים באיגודים המקצועיים. כמרקסיסט עקבי הוא תמך במאבקי עובדים והתנגד נחרצות למיליטריזם הגרמי. הוא פעל על ממנת שמפלגתו הסוציאליסטית תתמקד במאבק במיליטריזם, ולהקדיש לכך מאמץ מיוחד. אחד מכתביו, "מיליטריזם ואנטי-מיליטריזם" הוביל לכליאתו למשך 18 חודשים בשלזיה. הוא נבחר לפרלמנט הפרוסי ב-1908 על אף שעדיין היה אסיר פוליטי.

ליבקנכט היה חבר פעיל באינטרנציונל השני ומייסד "הנוער הסוציאליסטי הבינלאומי", שכן חש כי יש לשבות את לב הנוער בטרם יתגייס לצבא, ויקבל את שטיפת המוח המיליטריסטית הפרוסית. בשנת 1912 נבחר לפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג ועל אף עמדתה הרשמית של מפלגתו התנגד ליבקנכט להשתתפותה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה האימפריאליסטית. יחד עם מנהיגי השמאל במפלגה, רוזה לוקסמבורג, קלרה צטקין ופרנץ מהרינג פעל נגד המלחמה והנהגת הסוציאליסטים.

ב-3 בדצמבר 1914 היה היחיד מבין חברי הרייכסטאג שהצביע כנגד המלחמה, ובהם 110 חברי מפלגתו, לאחר שהבין כי לא יוכל לשנות את עמדת המפלגה מבפנים, וכי הנהגת המפלגה נחושה להציג אל מול הרייכסטאג חזית אחידה התומכת במלחמה.

כך שבסוף 1914 הוא פרש מהמפלגה שהקים אביו ויחד עם לוקסמבורג, צטקין, מהרניג, פאול לוי, ארנסט מאייר ורבים נוספים באגף השמאלי הקים את "ליגת הספרטקיסטים", שנאסרה במהרה ושמאוחר יותר תהפוך למפלגה הקומוניסטית.

ב-1915, בנאום פומבי תקף את עמדת הסוציאל-דמוקרטים שקראו לשלום, "מיד ברגע שיושג ביטחון", ושאל: "איזה סוג של ביטחון? האם ביטחון המבטיח את עצמאותה של המדינה, או מרחב המרפקים שבעלי ההון רואים כהכרחי להתפתחות האימפריה? וכיצד ניתן לזכות במרחב זה ללא כיבושים ושעבודם של עמים אחרים?". ליבקנכט נאסר ונשלח לחזית המזרחי בה שירת ביחידת קבורה. בשל בריאותו הלקויה הושב לגרמניה באוקטובר 1915 אך הוא נאסר שוב בעקבות הפגנה בברלין ב-2 במאי 1916 ונידון לשנתיים וחצי מאסר בגין בגידה, ולאחר מכן הוחמר עונשו לארבע שנות מאסר וחודש אחד.

לאחר צאתו מהכלא, יצא מיד לבירה הסוערת, קיבל את מנהיגות הספרטקיסטים, ביחד עם לוקסמבורג ופרסם את עיתונם היומי "הדגל האדום". באירועים הסוערים שהביאו להתפטרותו ובריחתו של הקייזר, ולהכרזת הרפובליקה היה ליבקנכט בין הדמויות הפועלות הראשיות. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה פועלית בגרמניה בדומה למהפכת אוקטובר ברוסיה בהנהגת ו.י. לנין.

בדומה לרוסיה, גרמניה הובסה בקרב, התמוטטת בית המלוכה, והוקמו מועצות פועלים וחיילים. הכרזת על הרפובליקה הגרמנית, מבלי שתכונס מועצה מחוקקת שתיתן לכך גושפנקא רשמית, נבעה לא מעט מן החשש כי ליבקנכט וחבריו יכריז בעצמו על רפובליקה סוציאליסטית בדומה לרוסיה הסובייטית. ליבקנכט סירב להכיר בממשלתם של חבריו הסוציאל-דמוקרטים, אשר הצביעו בעד המלחמה ב-1914 הוא דרש כי הכוח יינתן למועצות הפועלים והחיילים. בממשלה החדשה, בה היו שותפים הסוציאל-דמוקרטים ופלג "הסוציאל-דמוקרטים העצמאים", לא שותף ליבקנכט שהשתתף ב-30 בדצמבר 1918 בהקמת המפלגה הקומוניסטית והיה לאחד ממנהיגיה.

בתחילת ינואר 1919 השתתף ליבקנכט במרד הפועלים בברלין. ב-11 בינואר לבקשת הנשיא הסוציאל-דמוקרטי פרדריך אברט התערב הצבא כדי לדכא את ההתקוממות, ויחד עמו מיליציות הימין הקיצוני של חיילים משוחררים. כעבור יומיים דוכאה המרידה. לאחר שהסתתרו במשך יומיים נתפסו ליבקנכט ולוקסמבורג על ידי אנשי המיליציה הימנית עונו ונרצחו. לוקסמבורג נרצחה במהלומות מקת רובה וגופתה הושלך לנהר, וליבקנכט נורה בעורפו והושלך כ"אלמוני" בחדר המתים העירוני. ב-1942 פורסם בעברית "מכתבים לבנים" מאת קרל ליבקנכט. תרגם וכתב מבוא: ישראל זמורה.

קרל ליבכקנכט: צילום ויקיפדיה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן