עינויים במשטרת נצרת: דו”ח של מרכז עדאלה על אלימות נגד עצורים ערבים

פעילי שמאל מזהירים במשך שנים מפני זליגת שיטות הדיכוי של הכיבוש פנימה לישראל ומפני הפעלת כוחות הצבא והשב”כ כלפי אזרחיה  הערבים והיהודים. והנה, דו”ח חדש של מרכז עדאלה שפורסם בשבוע שעבר חושף שורה של מקרי אלימות קשים, לרבות התעללות פיסית ונפשית בעצורים פלסטינים אזרחי ישראל במהלך גל המחאה האחרון של הציבור הערבי. דיווחים אחרים, מדאיגים לא פחות, מעידים על מניעת גישה לייעוץ משפטי ולטיפול רפואי.

העדויות הקשות מהמעצרים, הפציעות והחבלות זעזעו את החברה הערבית-פלסטינית בישראל. עליהן לזעזע גם את הציבור היהודי, המוצף במידע סותר ובקריאות לאלימות מצד הימין בממשלה ובכנסת. אולם הציבור הישראלי ברובו סובל מקהות חושים, תוצאה של עשרות שנות כיבוש. ההסתגלות לעוולות המשטר הצבאי כמעשה של יום-יום ציבורי “שגרתי”, והן כבר אינן מזעזעות או מטרידות.

לפי דו”ח של הוועד הציבורי נגד עינויים משנת 2020, מאז 2001 הוגשו למשרד המשפטים כ-1,300 תלונות על עינויי שב”כ. בעקבותיהן נפתחה חקירה פלילית אחת בלבד והוגשו כתבי אישום. עוד נכתב בדו”ח: “אנו בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נתקלים מדי שנה בעשרות תלונות על עינויים קשים של נחקרי שב”כ; הפרות זכויות אסירים, אזרחים ותושבים מתרחשות בישראל דרך קבע ואסורות אף הן על פי אותם חוקים והלכות האוסרים על עינויים”.

עדות ממעצר

הדו”ח החדש של מרכז עדאלה מעיד על דמיון רב בין חקירות שב”כ בשטחים הכבושים לבין התנהלות משטרת ישראל כלפי אזרחים ערבים. “מעצורים רבים שנחקרו בתחנת המשטרה בנצרת על רקע ההפגנות נמנעה הזכות הבסיסית למפגש עם עורך דין ולקבלת ייעוץ משפטי טרם חקירתם. תקיפת העצורים הובילה גם לפציעות קשות של חלקם. חובש איחוד והצלה, סאאד שחאדה, מעיד בתצהירו כי במהלך שבע שעות בהן שהה בתחנת מוסקובייה, כפי שמוכרת בפיהם של תושבי העיר, בליל ה-9.5, טיפל בשישה פצועים אשר נפגעו במהלך מעצרם. שנים מהם סבלו מקוצר נשימה, שברים בפנים ופגיעות חזקות בראש, באופן המחייב פינוי דחוף לבית החולים”. בישראל כמו בשטחים, לגורמי “אכיפת החוק” ישנה בפועל יד חופשית להפעלת אלימות, עד כדי פגיעה פיסית מסכנת חיים ולשימוש בשיטות האסורות בדין הבינלאומי.

פגיעה בזכויות עצורים ערבים משמעה פגיעה בזכויות העצורים כולם, שכן שיטות המופעלות נגדם יופעלו בהמשך גם נגד עצורים אחרים. האדישות הציבורית היא הסכמה שבשתיקה לחקירות אלימות, למעצרים שרירותיים ולהתעללות בזמן מעצר. שיטות השב”כ והעמימות האופפת אותן נועדו להטיל מורא על הפלסטינים בשטחים הכבושים, וזו גם הסיבה לשעתוקן לשטח שבגבולות הקו הירוק. ברורה גם ההשפעה של האווירה הציבורית הגזענית שמתדלק הימין. זו משמשת זרז להגברת האלימות המשטרתית “החוקית” כלפי ערבים.

המחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש), הכפופה למשרד המשפטים ואמורה להעמיד לדין שוטרים שפעלו בניגוד לחוק, נתגלתה שוב כגוף כנוע וחסר שיניים. מרבית החקירות שפותחת מח”ש על מקרים של אלימות שוטרים לא מסתיימות בכתבי אישום. גם חקירת מח”ש בנוגע לתקיפתו של ח”כ עופר כסיף בידי שוטרים במהלך הפגנה בשכונת שייח’ ג’ראח במזרח ירושלים – שלשם שינוי הבליחה לרגע בסדר היום התקשורתי בשל הפרת חסינותו הפרלמנטרית של כסיף – לא הניבה כתב אישום.

להגביר את הפיקוח על המשטרה

לא ניתן להסתמך על מח”ש כדי לשים סוף לאלימות המשטרה והשב”כ. לכן חיוני, כצעד ראשון, לחשוף את העוולות. גילוי האמת ייצור קרקע למאבק באלימות המשטרתית. עוד נחוץ לחולל שינוי מהותי באווירה הציבורית המתירה את דמם של האזרחים הערבים. כדרישה פוליטית חיוני להציב את הגברת הפיקוח הדמוקרטי על המשטרה. הסתלקותו של אמיר אוחנה, נאמנו של נתניהו, מתפקיד השר לביטחון פנים עשויה לתרום במשהו לשיפור המצב.

“נוכח כל המידע שהובא בתלונה, דורש מרכז עדאלה כי תיפתח חקירה פלילית מיידית מטעם מח”ש נגד כל השוטרים המעורבים באירועים שדווחו בתלונה, וכן להשעות באופן מידי את מפקד תחנת משטרת נצרת, נצ”מ אלי סרוק. כמו כן דורש מרכז עדאלה כי תיפתח בדיקה יסודית ומעמיקה ברמה המערכתית עם הסקת מסקנות נגד כל האחראים בשרשרת הפיקוד על המעשים שפורטו בתלונה”, מסכם הדו”ח.  על אף חוסר האמון במשטרה ובמח”ש, חשוב להצטרף לקריאה של מרכז עדאלה בדרישה לחקירה פלילית נגד כל השוטרים המעורבים. זה עשוי לקדם את המערכה נגד לשימוש בשיטות אלימות במעצרים ובחקירות.