fbpx

חיידר עבד א שאפי ; רופא וממנהיגי האופוזיציה השמאלית באש"ף נולד ב-10 ביוני 1919

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

חיידר עבד א-שאפי מהאופוזיציה השמאלית באש"ף, ממבקריו הבולטים של יאסר עראפת וממייסדי אש"ף נולד ב-10 ביוני 1919 בעזה, אביו שיח' מוחי א-דין עבד א-שאפי, היה ראש הווקף ושומר המקומות הקדושים בעזה ובחברון.

ב-1944 הצטרף א-שאפי לצבא המדבר שהקים המנדט הבריטי בעבר הירדן על מנת לפתוח חזית שנייה במלחמת העולם בבלקנים. עם תום המלחמה עזב את הצבא וייסד בעזה ב-1945 את החברה הרפואית הפלסטינית, במסגרתה השתתף ב-1946 בקונגרס הרפואי הפלסטיני הראשון.

לאחר קבלת תוכנית החלוקה באו"ם, ופרוץ הקרבות בין הערבים ליהודים פתח א-שאפי מוקד רפואי בעזה לטיפול בלוחמים הערבים הפצועים, ובאלפי הפליטים שצבאו על רצועת עזה. לאחר הקמת אונר"א ב-1951 עזב ללימודי כירורגיה בבית חולים בדייטון, אוהיו. הוא שב לעזה ב-1954 והחל לעבוד כמנתח בבית החולים המצרי בעיר. כבר משנת 1947 ולאורך כל ימיו דגל ברעיון שתי מדינות לשני עמים: פלסטינית בצד יהודית, כשהוא ראה בחזונו מדינה ערבית חילונית דמוקרטית.

אחרי מלחמת ששת הימים היה בין הראשונים שיזמו קשרים פוליטיים גלויים עם ישראלים, תמך בפתרון שתי המדינות, דגל בזכות השיבה, בפתרון בעיית הפליטים ובעיקר בסיום הכיבוש של 1967. אל שאפי ביקר את חתימת הסכם אוסלו וראה בו מתכון לאסון לפלסטינים, הוא הזהיר שאם ידחו את הדיון עם הישראלים על ההתנחלויות הדבר יאפשר הרחבת ההתנחלויות והמשך ההשתלטות הישראלית על אדמות פלסטיניות. הוא סבר כי שלום לא יושג על ידי התרפסות והסכמי כניעה והוא מחייב שותפות אמת בין שווים. דעותיו עלו לו במחיר מעבר ממעמד של אחד מייסדי אש"ף ומנהיגיו למנהיג פלסטיני מהדרגה השנייה.

א-שאפי נעצר בידי ישראל לאחר כיבוש הרצועה במלחמת ששת הימים באשמת חברות בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית של ג'ורג' חבש. למרות שהודה כי הוא מזדהה עם מטרות הארגון, הכחיש א-שאפי את האשמה. הוא שוחרר, אך בצו של משה דיין גורש מהרצועה לשלושה חודשים לסיני. א-שאפי גורש שוב לתקופה של חודשיים ללבנון ב-12 בספטמבר 1970 כתגובה לחטיפת מטוס שביצעה החזית העממית.

ב-1972 ייסד א-שאפי את ארגון הסהר האדום הפלסטיני, שסיפק שירותים רפואיים לתושבי הרצועה. הוא שיתף פעולה במשך השנים ביחד עם רוחמה מרטון והעמותה הישראלית רופאים לזכויות אדם בחיבור דו"חות רפואיים על הנעשה בשטחים, שגם שיגרו משלחות רופאים לשטחים שהעניקו סיוע רפואי.

במהלך האינתיפאדה הראשונה הופיע א-שאפי לצד חנאן עשראווי וסאיב עריקאת בתוכנית האמריקנית "נייטליין", והציג בפעם הראשונה בפני קהל מערבי את עיקרי הדרישות הפלסטיניות. תוכנית זו נחשבת לנקודת מפנה ביחסה של דעת הקהל בארצות הברית כלפי אש"ף, ובעקבותיה נבחר א-שאפי לעמוד בראש המשלחת הפלסטינית-ירדנית לוועידת השלום במדריד שהתכנסה ב-1991. לאחר מכן המשיך לעמוד במשך שנתיים בראש הצוות למשא ומתן המדיני בוושינגטון.

ב-2002 ייסד עם מוסטפא ברגותי את הארגון הבלתי ממשלתי "היוזמה הלאומית הפלסטינית", שחרת על דגלו קידום הרפורמות והדמוקרטיזציה ברשות וכינונה של הנהגה לאומית מאוחדת לצד המשך המאבק בישראל.

במאמר שהתפרסם באתר הגדה השמאלית ב-2007 ספדה לו רוחמה מרטון: "דבריו, שנאמרו תמיד בקול שקט ונעים, סיפקו גם הסבר פוליטי בהיר וברור. הוא הבין את מעשיו של שלטון הכיבוש וראה את הנולד. מעטים יכלו להבין את ראייתו המפוכחת באותם הימים ולהסכים עם הניתוח שישראל "מגדלת" את החמאס ככלי נגד הארגונים הפלסטיניים החילוניים והשמאליים."

"בדור של חיידר עוד היתה אפשרות שפלסטינים ויהודים ישראלים ילמדו ביחד, באותה אוניברסיטה, בביירות, למשל. אפילו בדור אחד יותר צעיר, בדור שלי, עוד יכלו ילדים משני העמים לשחק יחד באחת משכונות העיר. אנשים אכלו יחד, עבדו יחד ועסקו במסחר זה עם זה. תחושות אלה של היכרות אינן עוד. מי שנולד אחרי קום מדינת ישראל גדל לעולם אחר. עולם שאין בו שום שוויון במובנו הפשוט והיומיומי. עוד לפני סגירת עזה כמכלאה העסקנו פלסטינים. הרשינו להם לבוא אלינו ולעבוד עבורנו. מזה שנים אין ישראל מוכנה אפילו להעסיקם. אין מגע אנושי כלל וכלל. הידידויות האישיות, שהן תמיד גם פוליטיות, מתמעטות והולכות. ר.ל.א, האנרכיסטים נגד הגדר וקומץ נשים פמיניסטיות הם הבודדים המקיימים מגע אנושי בין ישראלים יהודים לבין פלסטינים בשטחים הכבושים."

http://hagada.org.il/2007/10/16/%D7%93%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A8-%D7%A2%D7%91%D7%93-%D7%A9%D7%90%D7%A4%D7%99-1919-2007/

תמונה מאתר NEWS1

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן