אליסה אברמוביץ' קאופמן הקומוניסטית הראשונה שנבחרה ב-1947 לכהן במועצת העיר סאו פאולו בברזיל, תפקיד אותו לא מילאה אף לא יום אחד כיוון שהיא הודחה בשל היותה קומוניסטית טרם הספיקה להיכנס לתפקידה. הקומוניסטים הברזילאים סבלו מדיכוי שלטוני מר, אלימות ורדיפות. זיכרונות מן העבר האנטי קומוניסטי עלו תחת שלטונו של איש הימין הקיצוני ז'איר בולסנרו שהיה נשיא ברזיל בין 2019 ל-2023. קאופמן – אברמוביץ' בתם של פליטים
סוניה בנטינג (אייזיקמן) פעילה נגד משטר האפרטהייד של דרום אפריקה נולדה ב-9 בדצמבר 1922 ביוהנסבורג, לדורה ודויד זוג מהגרים יהודים שנמלטו מן הפוגרומים במזרח אירופה. כשהייתה בת 20 ב-1942 החלה ללמוד לקראת לימודי רפואה באוני' של יוהנסבורג, הצטרפה למפלגה הקומוניסטית של דרא"פ המפלגה היחידה בה היו חברים שחורים ולבנים ופרשה מלימודי הרפואה כעבור שנה אחת. בטינג החלה לעבוד במשרדי המפלגה הקומוניסטית ובמועצת השלום המקומית, במשרדי
תחת הכותרת "הפמיניזם שלנו לא ניתן לחלוקה, זכויות האדם לא ניתנות לחלוקה", שורה של ארגוני נשים הפועלים בחברה הערבית פרסמו אתמול (שישי) גילוי דעת משותף. לדבריהם "במשך דורות ארוכים פמיניסטיות נאבקו נגד הניסיונות להשתיק נשים ולהטיל ספק בקולן והדגישו: 'אנחנו מאמינות לקורבנות ולניצולות – נקודה!' בתקופות של מלחמה ובאזורים של סכסוך מזוין, נשים משלמות את המחיר הגבוה ביותר". אל הקריאה הצטרפו תנד"י – תנועת נשים
אלימות נגד נשים היא מגיפה חברתית אכזרית במידותיה ובעוצמתה. במלחמות, אלימות כלפי נשים הופכת נשק ייחודי באכזריותו. העדויות והמראות מהאלימות המזוויעה שביצעו מחבלי חמאס בנשים ביישובי עוטף עזה ב-7.10 נצרבו בתודעה של כל אדם בר-מצפון. בעזה, שני שלישים מכלל ההרוגים בעקבות ההפצצות הישראליות עד כה היו נשים וילדים. המחיר שנשים משלמות במלחמות הוא מכופל. ככל שנמשכת המלחמה ומתארכת, מתערער עוד יותר ביטחונן האישי של נשים
רוזה כהן פמיניסטית וסופרג'יסטית (פעילת זכויות נשים) (1894-1937) נולדה בלונדון למשפחה של מהגרים יהודים מלודז' בפולין, אביה מוריס כהן היה חייט ובעל חנות. את השכלתו הפוליטית, הכלכלית ושליטתו בשלוש שפות רכש מוריס במסגרת איגוד ההוראה של העובדים. רוזה עזבה את בית הוריה יחד עם אחותה נילי, השתיים גרו בדירה בלונדון והיו פעילות בתנועת הסופרג'יסטיות תחת הנהגתה של סילביה פנקרהוסט. רוזה עבדה עבור מועצת העיר לונדון
הפגנות בתל-אביב ובירושלים ייערכו מחר (שבת) לציון היום הבינלאומי המאבק באלימות כלפי נשים. כמו כן ייערך מפגש של תנועת הנשים הדמוקרטיות בישראל (תנד"י) במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב. עיריית תל אביב-יפו, בשיתוף מטה משפחות החטופים והנעדרים, מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב וארגוני הנשים בישראל, קוראים להשתתף בצעדה לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים, "ובקריאה לחברות ארגוני הנשים בעולם להפר את שתיקתן ולצאת נגד
"בעתות חירום נשים פגיעות יותר לפגיעה בתעסוקתן. כך היה בתקופת הקורונה, אז נשים היו חשופות יותר להוצאה לחל"ת וכן לפיטורין, וכך גם בימים אלה", כך טוענת חוקרת מרכז אדוה, נוגה דגן-בוזגלו, במחקר שפורסם הבוקר (ראשון). לדבריה הסיבה נעוצה "בחלוקת העבודה המגדרית בבית, שמתחזקת לנוכח שיבושים או סגירת מסגרות החינוך, ובמיוחד בזמן מלחמה כאשר גברים רבים מגוייסים למילואים". לפי נתוני האבטלה שפרסם שירות התעסוקה, בחודש אוקטובר
צילה עירם (1912-1990) מנהיגת ציבור שהובילה במשך שנים מאבקים חברתיים ופמיניסטיים בחיפה שבאו לידי ביטוי בכהונתה כחברת מועצת העיר חיפה מטעם מק"י. "מרד ואדי סאליב" התחולל בחיפה ששיכנה רבבות מהגרים יהודים ממרוקו וצפון אפריקה שהתיישבו בשכונות פלסטיניות שנטטשו על ידי בעליהן, התושבים החדשים סבלו מדוחק, צפיפות וגזענות ממסדית שגדשו את הסאה והובילו לעימות ישיר בין כוחות הדיכוי המשטרתיים לתושבים הזועמים. בפעילותה כחברת מועצת העיר הגנה
שביתת האחיות שנקראה גם "מרד האחיות" פרצה ב-19 באוקטובר 1945, בשל השכר הירוד ששולם לאחיות בקופות החולים של ההסתדרות (קופת חולים כללית) שנע בין 15 ל-20 לירות. שביתת האחיות פגעה ביוקרה של הנהגת ההסתדרות כפי שכתב אליושה גוז'נסקי במאמר שהתפרסם בעיתון "קול העם" הקומוניסטי בתאריך 25 באוקטובר 1945, הנהגת ההסתדרות כהרגלה נקטה בהליך "בוררות חובה" וראשי האחיות נקראו לעמוד למשפט ההסתדרות. השופטים או הקטגורים היו
ב-3 באוקטובר 1940 נולדה המנהיגה הקומוניסטית הישראלית תמר גוז'נסקי, במשך שנים רבות פעילה נגד הכיבוש, הניצול והאפליה ולמען השלום והשוויון. גוז'נסקי הייתה חברת הכנסת מטעם חד"ש במשך 12 שנה מן הכנסת ה-12 (1990) ועד ה-15 (2003). בתקופה זו הייתה חברה, בין היתר, בוועדות הכנסת, לקידום מעמד האישה והעבודה והרווחה. כמו כן, ייסדה את הוועדה לקידום זכויות הילד (ששמה הנוכחי – הוועדה לזכויות הילד) ועמדה בראשה.
