הסקרנות, הרצון והצורך לשמר מה שניתן מההיסטוריה המפוארת של המפלגה הקומוניסטית מאז ייסודה בארץ בשנת 1919, גברו עם גילויו בארכיון מק"י בתל-אביב של מיכל שהכיל קלטות וידיאו ישנות מהדגמים VHS וקומפקט דיסק. לאלה נוספו קלטות שנמצאו בבתיהם של חברות וחברים וסרטיו של הבימאי ערן טורבינר העוסקים בנושא (ועל כך נתונה לו תודתנו). כך נולד ערוץ היוטיוב "המפלגה הקומוניסטית הישראלית הארכיון". בחומרים בעברית ובערבית המוצגים בעמוד
מדיניות הפקעת אדמותיהם של האזרחים הערבים היא מושא המחאה העממית של יום האדמה, אותו מציינים ברוב עם מאז 1976. רשימה להלן אתייחס לשאלה, האם למהלך ארוך השנים של סילוק הפלאחים הערבים מהאדמות שעיבדו היו מתנגדים בקרב היהודים שהגדירו עצמם ציונים. בהקשר זה אדון במה שכתבו שניים, סב ונכדו. הסב היה יצחק אפשטיין (1943-1862), אשר כציוני הגיע מרוסיה לארץ בשנת 1886, בתקופת השלטון העותומאני. עבד כמחנך
השנה מולאות 120 שנה להולדתה של רות לוביץ' – המנהיגה הקומוניסטית, מנהיגת הנשים, העיתונאית והסופרת. כחברה במפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שפעלה במחתרת בשנים 1942-1924, נעצרה לוביץ' פעמיים – ב-1932 וב-1936. בשני המעצרים פעל שלטון המנדט הבריטי מתוקף "תקנות ההגנה לשעת חירום". מעצר לפי תקנות אלה בוצע לא בהליך משפטי אלא בהחלטת הבולשת הבריטית. עילת המעצר ב-1936 הייתה תמיכה בשביתה הכללית בדרישה לעצמאות הארץ, עליה הכריזה מפלגת
"זה יומיים שאנו, האסירים הפוליטיים בבית הסוהר הירושלמי, מנהלים שביתת רעב יחד עם שלושה מלחים אסטוניים שבאו ארצה בתקווה למצוא כאן עבודה ונפלו בידי המשטרה מסיבת ויזות. הם אסורים כבר 100 ימים בערך והקומנדנט (המפקד, ת.ג.) הבטיח להם בציניות שיישבו עוד 9 חודשים כי אין לממשלה כסף בשביל הוצאות הדרך שלהם". כך נפתח המכתב מ-31 במאי 1925 אשר שלושה חברים במפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שפעלה אז
מאות הצטרפו למשפחה האבלה, וביניהם פעילי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) והחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש), אישי ציבור ותושבים, בלוותם ביום שני האחרון את המנהיג אסעד יוסף כנאנה בדרכו האחרונה. הלוויה נערכה ביישוב יפיע, בראשו עמד שנים ארוכות. אסעד יוסף נולד ב-1931. בשנות ה-20 לחייו, בימי הממשל הצבאי, הצטרף למק"י. בהמשך מילא את תפקיד מזכיר סניף המפלגה ביפיע. מ-1987 עד סוף שנות ה-90 כיהן כמזכיר מחוז
"כמה מהדמויות שהעלה בתוכניותיו תשארנה, ללא ספק, חרותות זמן רב על לוחות לבם של הצופים בזכות אותה דרך הומור מיוחד שלו, הומור אנושי, רגיש, שאיננו נגרר אחרי הציניות המקובלת" – במילים אלה איפיינה המבקרת ליליה פתר ("קול העם", 22.6.1962) את רשמיה מהופעותיו של שמעון ישראלי. הזמר, השחקן, הבימאי, הקולנוען והמוסיקאי שמעון ישראלי מת ב-15 בדצמבר. הוא נולד בשנת 1932 בוורשה במשפחת פוססורסקי. משפחתו נרצחה ברובה
ב-3 בספטמבר מלאו 42 שנה לכניסתה לתוקף של האמנה הבינלאומית לביעור האפליה כלפי נשים (CEDAW). לפי האמנה, מתחייבות המדינות החתומות עליה, שמספרן כבר הגיע ל-189, לחוקק חוקים המיישמים את הוראותיה. ארצות-הברית נמנית עם המדינות הבודדות שטרם חתמו עליה. לאמנה זו קדמו מאמצים שהחלו באו"ם כבר בשנת ייסודו, 1945, לקדם את שוויון הנשים בכל התחומים – במישורים הפוליטי והחברתי-כלכלי, בחופש הביטוי, במינויים במגזר הציבורי, במעמד האישי,
בנימין נולד בשנת 1928 להוריו יהושע ואהובה שניצר. יהושע (1947-1888) עלה לישראל מרוסיה ב-1905 ונמנה עם מייסדי פועלי ציון שמאל. בהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית שפעלה במחתרת. בנימין נולד למשפחה בת שישה ילדים, והוא היה הצעיר מבינם. הילדים גדלו בתנאים של מחסור, נדודים ורדיפות מצד המשטרה הבריטית. בעת ישיבות מפלגה בביתם, היה בנימין מטפס על העץ בחצר כדי להתריע בשריקה מפני שוטרים בריטים. לבסוף, השתקעה המשפחה
לפני 70 שנה, בסוף יוני ובתחילת יולי 1952, נערכה הוועידה ה-12 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. לציון מועד זה מובאים להלן קטעים מהדו"ח הארגוני שהגיש לוועידה תופיק טובי, מזכיר המפלגה, שריכז אז את פעילותה הארגונית נוסף לכהונתו כחבר הכנסת. הפעילות בקרב הנשים אין להשלים עם המספר המועט של הנשים המאורגנות בשורות מפלגתנו מבין האוכלוסייה הערבית והעולים החדשים. זה נובע במידה רבה ממצבה הסוציאלי המפגר של האישה
הכרתי את מוחמד נפאע בשנות ה-70 של המאה שעברה בפעילות בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). היינו אז חברי מזכירות התנועה ונפאע כיהן כמזכיר מחוז עכו. אחר כך פעלנו שנים ארוכות בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובמוסדותיו. בשנת 1990, לפי החלטת הוועד המרכזי, פרשו שלושת חברי הכנסת של חד"ש – מאיר וילנר, תופיק זיאד ותופיק טובי מן הכנסת, ושלושה אחרים נכנסו במקומם: האשם מחאמיד, נפאע
