מרכז אדוה: יש לשנות מן היסוד את מדיניות הסיוע לנשים הסובלות מאלימות

לקראת היום לציון המאבק באלימות כלפי נשים מרכז אדוה פרסם אתמול (שני) נייר עמדה לפיו על המדינה לשנות מן היסוד את מדיניות הסיוע לנשים הסובלות מאלימות. במסמך שנכתב על ידי ד"ר יעל פרואקטור, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל במרכז אדוה נאמר כי נשים הסובלות מאלימות במשפחה מתמודדות לרוב – לצד קושי נפשי ופיסי – גם עם ניתוק ממשאבים כלכליים מצד בן הזוג המתעלל. על כך יש להוסיף, כי נשים הן בסיכון גבוה יותר להידרדר למצוקה כלכלית ולחיים בעוני.

יצוין שמחקר שנערך במרכז אדוה ביוזמת נעמת ועתיד להתפרסם בקרוב  מצביע על אי שוויון עמוק בין נשים לגברים במגוון היבטים כלכליים לאורך מסלול החיים: בשוק העבודה – פערי השכר נותרו רחבים ועומדים בממוצע על כ- 32% לחודש ו- 17% לשעה; לנשים רוב בקרב עובדים שעתיים ועובדי כוח אדם, והן בייצוג יתר במקצועות בשכר נמוך לעומת ייצוג חסר בעמדות בכירות; במחסור כרוני בשירותי טיפול ציבוריים – כגון מסגרות לגיל הרך ושירותי טיפול וסיעוד. "גירעון טיפולי" זה משפיע בעיקר על ציבור הנשים; בירידה בהכנסה עם הכניסה לשלב ההורות; ברמת ביטחון סוציאלי שאינה מספקת – הבטחת הכנסה, מזונות, קצבאות זקנה ווד, ובשיעור נמוך של בעלות פנסיה תעסוקתית, רק 38% מהנשים, לעומת 46% מהגברים. כל אלו עלולים להוות מכשול בפני נשים הרוצות להיחלץ מהאלימות בביתן.

מחקר נוסף שנערך במרכז אדוה במשותף עם פורום הדיור הציבורי וקרן אברט ופורסם בשנה שעברה מלמד, כי בהיעדר מדיניות ממשלתית המייצרת חלופות ומענים בתחום הדיור לנשים הסובלות מאלימות, רבות מהן נאלצות להמשיך ולהתגורר עם ילדיהן בבית שהפך לסכנה יומיומית. כתוצאה מכך, הן נאלצות לעמוד בפני בחירה בלתי אפשרית: להישאר במעגל האלימות, או להיוותר ללא קורת גג.

בישראל, אלימות במשפחה אינה מהווה קריטריון זכאות לדיור ציבורי. מענה הדיור העיקרי המוענק לנשים נפגעות אלימות ניתן באמצעות סיוע חודשי בשכר דירה, שהינו נמוך ומוגבל בזמן, סכומי הסיוע נעים בין 774 שקל ועד ל- 1,370 שקל, יורדים בהדרגה וניתנים לתקופה של עד 36 חודשים. בחינה של שיעור סכום הסיוע משכר דירה מלמדת על סכומים נמוכים שאינם מותאמים למחירי השכירות המעודכנים בישראל: בעוד שבשנת 2002 שיעור הסכום עמד על 46% משכר הדירה הממוצע, בשנת 2022 ירד ל- 33%, ועד סוף שנת 2023 הוסיף לרדת ל- 25%.

לדברי ד"ר פרואקטור "התקצוב החסר במדיניות הסיוע בשכר דירה, לצד היעדר מענים ציבוריים של דיור לטווח בינוני או ארוך, והדרתן של נפגעות אלימות מזכאות לדיור ציבורי, מותיר מאחור אלפי נשים נפגעות אלימות המתמודדות עם היעדר קורת גג יציבה ובטוחה". "כדי שביום הבינלאומי הבא לציון המאבק באלימות כלפי נשים נוכל לציין צמצום בהיקף האלימות במשפחה, על המדינה לשנות מן היסוד את מדיניות הסיוע לנשים הסובלות מאלימות – להרחיב באופן משמעותי את הסיוע הכלכלי ולקדם מעני דיור הולמים. מדיניות שתאפשר להן לצאת ממעגל האלימות אל חיים יציבים ובטוחים", הדגישה.