ב-19 באפריל 1972 מת בת"א המשורר הקומוניסט ואיש הבוהמה התל אביבית אלכסנדר פן שנולד בשם אברהם פפליקר שטרן בצפון רוסיה על גדות הים הצפוני. פן החל לכתוב שירה רוסית בשנת 1920 ובמקביל התאגרף במועדון האגרוף של "מכבי" במוסקבה. פן הגיע לפלשתינה ב-1927 באונייה נוביסבירק כשהיה בן 19 בלבד, יחד עם נתן אקסלרוד היו הראשונים להקים בית ספר לאומנות ראינוע בשם "מולדת". בהמשך היה חבר בקבוצת
בזו אחר זו הצבא האדום שחרר את ערי מזרח ומרכז אירופה, עם חציית נהר הדנובה בין הונגריה לאוסטריה, חיילות אוקראינים של הצבא האדום נכנסו לוינה והחלו את הקרב על וינה שנמשך בין ה-16 במרץ ל-15 באפריל 1945, ב-13 אפריל ניתן היה כבר לומר כי וינה שוחררה והצבא האדום מחזיק בשליטה בעיר. עם סיום הקרבות, כוחות הצבא האדום המשיכו למאבק לשחרור לינץ וגרץ ואוסטריה כולה. ב-16
ב-12 באפריל 1954 בסמוך לערב פסח, ובפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, שבתו ליממה, "שביתת אזהרה", כ-2,000 רופאי ישראל במחאה על סירוב ממשלת מפא"י בראשות דוד בן גוריון להיכנס איתם למשא ומתן להעלאת שכרם. השביתה כללה את רופאי המדינה, הדסה, קופות חולים ומרפאות ציבוריות. על דלתות קופות החולים והמרפאות נתלו שלטים ובהם נכתב: "היום שביתה. לכו הביתה, תבואו מחר". בידיעה שפורסמה בעיתון הקומוניסטי "קול העם" תחת
ב-11 באפריל 1825 נולד הסוציאליסט פרדיננד לסל בעיר ברסלאו באימפריה הפרוסית (ורוצלב, פולין כיום) למשפחה יהודית אמידה. עם סיום הלימודים העתיק את מקום מגוריו לברלין שם התרועע עם קרל מרקס וברית הקומוניסטים שהייתה ידועה בשם "ליגת הקומוניסטים", לסל היה מעורב כמו כן באביב העמים של 1848 שבמסגרתה נקראו קריאות למהפכה סוציאליסטית בגרמניה ולברית בין המדינות המהפכניות באירופה. באותה שנה פוזרה האספה הלאומית הפרוסית וחוקה ראקציונרית
הסופר הגרמני השמאלי ממוצא יהודי הלמוט פליגל, ששינה את שמו לשם העט שטפן היים נולד ב-10 באפריל 1913 בעיר המזרח גרמנית קמניץ שהתפרסמה בשנים האחרונות בעליית הימין הקיצוני ובהתקפות פאשיסטיות. היים למד באוני' ברלין עיתונות, ספרות ולשון גרמנית ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון נמלט לצ'כוסלובקיה השכנה ומשם היגר לארה"ב שם כתב בעיתון הגרמני- אמריקאי "הד העם הגרמני". היים שב למזרח גרמניה ועבד במערכת העיתון ברלינר
בשעת בוקר מוקדמת ב-9 באפריל 1948 כוחות הלח"י והאצ"ל פתחו במתקפה משולבת על הכפר דיר יאסין מערבית לירושלים, הכפר ספג הפגזות כבדות ונחרב כליל בין 81 ל120 מתושביו נטבחו, השמועות על טבח דיר יאסין התפשטו לכל עבר, ופורסמו בעיתונות העברית ובעיתונות הפלסטינית. על פי אחת הסברות, פלסטינים רבים נוספים נמלטו על נפשם לאחר שנפוצו סיפורי טבח דיר יאסין באזור כולו. ההיסטוריון בני מוריס כתב על
הסיפור ההירואי של הזוג אוטו ואליזה המפל שהסתיים בצורה טרגית, כשהתגלה והתפרסם לא בכדי הפך לסרט שובר קופות "לבד בברלין" שהופץ בשנת 2016. לאחר נפילת אחיה של אליזה המפל בתחילת 1940 במערכה על צרפת, החל הזוג להפיץ כרוזים נגד המשטר הנאצי בלב בירת הרייך הגרמני ברלין ובאופן מאסיבי בשכונת הפועלים ודינג בצפון העיר. הגלויות והכרוזים קראו לאי-השתתפות בעצרות המונים שארגנו הנאצים, להשתמטות מן השירות הצבאי
בתמונה: פרטיזנים יגוסלבים משחררים את העיר השנייה בגודלה בסרביה נובי סד שנה קודם לכן ב-1944 ב-6 באפריל 1945 צבא השחרור העממי של יוגוסלביה בפיקודו של יוסיף ברוז טיטו משחרר את סרייבו, בירת בוסניה, מידי כוחות הכיבוש הנאצים. "הפרטיזנים של טיטו" בהובלת המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה היו הכוח המרכזי שנלחם בנאצים מאז כיבוש המדינה הבלקנית ב-1941. השלב הראשון בפעילות הפרטיזנים נמשך מכיבוש יוגוסלביה ועד כניעת איטליה
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה הדו – גושית (1945 ואילך) ארה"ב גדשה תיאוריות קונספירציה, האשמות שווא, מעצרים ורדיפה של כל מתנגד משטר, פעיל פוליטי שמאלי ואדם שדעתו הייתה שונה מדעת המשטר. ב-5 באפריל 1951 בני הזוג יוליוס ואת'ל רוזנברג האמריקאים הואשמו בריגול לטובת בריה"מ, במשפט מתוקשר שתוצאותיו היו ידועות מראש, נגזר על הזוג גזר דיו מוות. ההוגה והאינטלקטואל הצרפתי ז'אן פול סארטר,
ב-4 באפריל 2011 נורה ונהרג השחקן ומתנגד הכיבוש ג'וליאנו מר במחנה הפליטים ג'נין שם הקים וניהל מ-2006 ועד מותו את תאטרון החופש. ארונו של מר הוצב בתאטרון אל – מידיאן בחיפה ולאחר מכן נקבר בקיבוץ רמות מנשה לצד אמו. מר קיבל איומים על חייו כבר ב-2009 בשל מעורבתו התרבותית במחנה הפליטים ג'נין, במנשר שקיבל נכתב: "אם מלים לא יעזרו ניאלץ לדבר בשפת הכדורים". באותה שנה,
