עשור למותו של השחקן הפלסטיני – ישראלי ג'וליאנו מר

ב-4 באפריל 2011 נורה ונהרג השחקן ומתנגד הכיבוש ג'וליאנו מר במחנה הפליטים ג'נין שם הקים וניהל מ-2006 ועד מותו את תאטרון החופש. ארונו של מר הוצב בתאטרון אל – מידיאן בחיפה ולאחר מכן נקבר בקיבוץ רמות מנשה לצד אמו.

מר קיבל איומים על חייו כבר ב-2009 בשל מעורבתו התרבותית במחנה הפליטים ג'נין, במנשר שקיבל נכתב: "אם מלים לא יעזרו ניאלץ לדבר בשפת הכדורים". באותה שנה, דלת הכניסה לתאטרון הוצתה. בראיון ב-2009 הודה מר כי הוא חושש לחייו והוסיף כי הוא אדם שאינו בורח.

"הרצח של ג'וליאנו היה ללא תמורה ולכן אין עניין לפענח. לא הרשות הפלסטינית ולא ישראל רוצים לפענח. הארגון וההוראות לרצוח אותו באו מהכלא הישראלי ולא מהכפר עצמו, אבל הזהות הספציפית של הרוצח לא ידועה. הארגונים האלה עובדים לפי מבנה מפלגתי, צבאי ומחתרתי. התושבים יודעים מי רצח, אבל הם לא מעיזים להגיד. ברגע שמישהו יגיד שם – חייו יהיה בסכנה, כמו במאפיה בשנות ה-20' או בסוריה של ימינו".

"אני חושב שכל אחד מונצח על פי האפקט שהשאיר אחריו. אחי היה שחקן ששיחק בהצלחה, ולא תמיד מרקע של הבנה. הוא היה מאוד מוכשר בדיבור ושפה ומאוד הרשים את הסביבה. אחרי מותו האנשים שעטפו אותו ושהוא טיפח תחת הכיבוש בג'נין, תחת המורשת של "אפקט ארנה", הפכו לאנשים מאוד מצליחים ואמידים בעולם המערבי. וג'ול בקבר. זה מה שג'ול הוריש". אמר בראיון אחיו של מר

מר שיחק תפקיד ראשי בסרטו של אבי נשר "זעם ותהילה" מ-1984 ובסרטים: "בר 51", "חתונה בגליל", "סיפורי תל אביב", "עץ הדומים תפוס", "זהר", "פתיחה 1812"