הריסות בתים, ניצול עובדים והזנחה: המאבק בירושלים הוא על העתיד   

המצב בירושלים, במזרחה ובמערבה, אינו גזירת גורל. הוא תוצאה ישירה של היעדר התארגנות פוליטית שמאלית רחבה, שורשית ומחוברת באמת לתושבי העיר. הוואקום הפוליטי הזה הוא שמאפשר את הסירוב המתמשך להכריע בשאלה הבסיסית: האם יינתנו לפלסטינים חירות, ריבונות ומדינה עצמאית – או שימשיך להתקיים משטר של כיבוש, נישול ודיכוי? במזרח ירושלים חיים מאות אלפי פלסטינים ללא אזרחות וללא זכויות פוליטיות. הם משלמים מסים – ומקבלים דיכוי. שלטון שאינו מתכוון לעולם לראות בהם אזרחים שווים מנהל מולם מצב ביניים מכוון: לא סיפוח עם שוויון זכויות, ולא שחרור ועצמאות.

מאז ה-7.10 בירושלים שורר מצב מסוכן. בניגוד לעזה, אין כאן השמדה שיטתית; בניגוד לגדה, כוח העבודה ברובו מנוצל ישירות בידי מעסיקים ישראליים. זה המקום שבו מתקיים כיום משטר אפרטהייד מובהק, בדומה לדרום אפריקה של פעם: משטר המבקש לנצל את כוח העבודה של המדוכאים מבלי להעניק להם חירות, ועדיין לא עבר כולו לשלב של קולוניאליזם השמדתי החותר לשלול את קיומם.

התוצאה ברורה: פינויים, הריסות, דיכוי אזרחי, הזנחה וייאוש פוליטי. מציאות כזו לא יכולה, ולא תוכל, לייצר ביטחון או שקט. אם לא נכריע באמצעות התארגנות פוליטית חזקה כדי לבלום הידרדרות דומה בירושלים, ההכרעה תהיה בכיוון ההפוך.

לא סולידריות ריקה

ההפגנה שהתקיימה ביום חמישי בשבוע שעבר (22.1)מול בית ראש העיר נגד הפינויים של מאות משפחות בסילוואן היא צעד חשוב והתקדמות ברורה בכיוון הנכון. היא מסמנת חזרה למאבק פוליטי ישיר, כזה שמבין שירושלים היא זירה מרכזית, ושהלחץ חייב להיות מופעל גם, ובעיקר – מצד תושבי מערב ירושלים. התארגנות פוליטית במערב העיר אינה מחווה של סולידריות בלבד. היא תנאי הכרחי לבניית כוח מוניציפלי שיוכל לבלום מדיניות של טיהור אתני, לשנות סדרי עדיפויות ולערער על המנגנון של הדיכוי.

כבר ראינו שזה עובד. ב־2019 הוביל מאבק עקבי מול בית ראש העיר לעצירת המצור המשטרתי על עיסאוויה, לעצירת ההריסות בשכונה למשך חודשים, ולהתעוררות של מאבקים נוספים, בהם מאבק תושבי ג׳בל אלמוכבר, שיצאו גם הם להפגנות מול עיריית ירושלים. אלה לא היו ניצחונות מלאים, אבל הם הוכיחו אמת אחת: מאבק פוליטי מאורגן של העם מייצר כוח, וכוח משנה מציאות.

הדרך לבנות כוח כזה עוברת במקום שהזנחנו במשך דורות – בעזרה הדדית, בחינוך תודעתי ובעבודה עמוקה עם הקהילה דווקא במערב העיר, על מנת לבנות כוח פוליטי מתקדם שיביא להכרעה בכיוון של עצמאות פלסטינית. בשנים האחרונות פועלים סניפי מק״י, חד״ש ובנק״י בירושלים לבניית כוח פוליטי במערב העיר, ומרכזים בכך מאמץ אסטרטגי. למעלה מחמש שנים של התארגנות אחראית איפשרו צמיחה, העמקת יכולות, והנחת תשתית ארגונית שמסוגלת להוביל מאבקים להסרת הדיכוי עצמו – לא רק לבלימתו הזמנית.

באמצעות בניית כוח מוניציפלי פוליטי, מודע ועקבי, ניתן לאחוז במוקדי כוח, לבנות אמצעים, וכך לאחד שכונות למרות הדיכוי הבלתי פוסק. להיאבק יחד נגד מדיניות הנישול; נגד הפינויים בסילוואן; נגד טבעת החנק ההתנחלותית סביב העיר העתיקה; נגד תוכניות הממשלה ב-E1; ונגד הטרנספר השקט אל מחוץ לחומות.

מירושלים יגיע הפתרון

המפתח לשינוי אמיתי הוא מאבק פוליטי מתמשך – בירושלים וברחבי הארץ – המחבר בין המאבק המוניציפלי לבין פתרון הקבע: מדינה פלסטינית עצמאית. במקביל למאבק בבלימת ההרס וההתנחלויות, עלינו לבנות בכל הכוח חזית פוליטית רחבה. מירושלים ייצא הפתרון. לכן עלינו להיות על המשמר, לבלום את השינויים שמקדמת הממשלה בשטח, ולהיאבק למען עתיד שונה.

הכוונה לעתיד שבו ירושלים אינה עיר של שליטה ודיכוי, אלא עיר של שתי בירות, של שוויון ושל תקווה. לא מחולקת באלימות בגדרות וכוחות דכאניים, אלא מחולקת כתוצאה של מאבק פוליטי צודק, על בסיס פתרון שתי המדינות של חד״ש. בלי עצמאות לפלסטינים – אין עתיד לירושלים. ובלי צדק בירושלים – אין עתיד לא לישראלים ולא לפלסטינים.

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/137522