למה העובדות עניות יותר: מחקר חדש על עוני ואי-שוויון במבט מגדרי

מחקר חדש של מרכז אדוה ביוזמת נעמת עוקב אחר מסלול החיים של נשים בישראל, מהכניסה לשוק העבודה ועד גיל הזקנה, ומציג את מנגנוני השעתוק, ההדרה וההתשה המובילים לעוני מתמשך, במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות.

בשנות ה-90 פרסם נעמת, ארגון הנשים של ההסתדרות, מחקר מקיף על מצבן הכלכלי של נשים בישראל שהתמקד בעיקר בנשים החיות בעוני. המחקר הצביע על אי-שוויון מגדרי עמוק: פערי שכר; הבדלים בין משקי בית בראשות נשים בהשוואה למשקי בית בראשות גברים; שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה; הכנסה נמוכה במיוחד של נשים חד הוריות; ייצוג גבוה לנשים בקרב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, ומנגד – זכאות נמוכה לפנסיה. מסקנותיו המרכזיות של המחקר היו שנשים לא רק נפגעות מאי שוויון כלכלי, אלא מתמודדות במקביל גם עם תנאים חברתיים ומוסדיים המקשים על יציבות כלכלית, עצמאות וקידום אישי.

משכילות יותר ומשתכרות מעט

המחקר הנוכחי של נוגה דגן-בוזגלו, מירי אנדבלד-סבג ותהילה שרעבי, מבקש לשוב אל השאלות ההן, אך מבעד לעדשה עדכנית, כשלושה עשורים לאחר מכן. הוא מתמקד בהתהוותו של עוני לאורך שלבי החיים של נשים בישראל: מהכניסה לשוק העבודה, דרך זוגיות, הורות, גירושין, ועד לגיל הזקנה. הבדיקה נעשתה באמצעות עיבוד לנתוני סקרי ההכנסות וההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2021-1997; סקירת ספרות מחקרית; וניתוח המדיניות הכלכלית והחברתית הרלוונטית. ההתמקדות היא בקבוצות נשים החוות פגיעות כלכלית גבוהה במיוחד, בהן נשים ערביות, חרדיות, יוצאות אתיופיה, עולות מברית המועצות לשעבר, חד הוריות וקשישות.

הניתוח נערך על רקע מגמות סותרות: מצד אחד, נשים רבות יותר בישראל רוכשות השכלה גבוהה ומשתתפות בשוק העבודה. מצד שני, תנאי ההעסקה נותרו שבריריים: תעסוקה קבלנית, משרות חלקיות, פערי שכר מתמשכים, פנסיה נמוכה ותלות בקצבאות. המסמך מתאר את מאפייני העוני והאי-שוויון הכלכלי כיום במבט מגדרי, בוחן את המנגנונים המשעתקים אותם, ומציע כיווני מדיניות שמטרתם להתמודד עם עוני של נשים כתופעה מבנית – לא זמנית או שולית – "הניתנת לשינוי באמצעות התערבות ציבורית רחבה ומתואמת".

מחסור חמור במעונות יום מסובסדים

בין הממצאים העיקריים במסמך: נשים בישראל משתלבות בשוק עבודה המבוסס עדיין על בידול מגדרי, אופקי ואנכי: ריכוז גבוה בעיסוקים נשיים דוגמת טיפול, הוראה ושירותים, המשלמים שכר נמוך וחלקם אינם מקנים קביעות או מסלולי קידום. הפערים מתקיימים גם בקרב נשים בעלות השכלה גבוהה.

כמו כן, המעבר להורות מלווה בפגיעה ניכרת בהכנסות נשים, ירידה המכונה "קנס האימהות". נשים מפסיקות או מצמצמות את השתתפותן בשוק העבודה לאחר לידת הילד הראשון, ולעיתים גם בעקבות נישואין, כפי שנמצא בקרב נשים ערביות. פרמיית האבהות ממנה נהנים גברים מעמיקה את הפערים לאורך השנים. המחסור החמור במסגרות ציבוריות לגיל הרך, ובמיוחד במעונות יום מסובסדים, מגביל את האפשרות של נשים, ובפרט נשים בעוני, להשתלב בעבודה בשכר. השכר הנמוך ותנאי ההעסקה הקשים של המטפלות ומפעילות המשפחתונים ושל הסייעות לגיל הרך פוגעים גם בעובדות וגם באימהות התלויות בשירותים אלה.

החוקרות מצביעות על האימהות החד-הוריות בציינן שזו "הקבוצה החשופה ביותר לעוני. למעלה מ-30% מהן חיות בעוני, שיעור הגבוה פי שניים מזה של נשים נשואות. רבות מהן מועסקות בהיקף מלא, אך שכרן הנמוך, היעדר גישה לדיור ציבורי והעומס הטיפולי מביאים לשחיקה מתמשכת".

יצוין שנשים בגיל זקנה נפגעות פעמיים: ראשית, בשל פערי שכר ופנסיה שהצטברו לאורך החיים; ושנית, בשל קצבת זקנה שאינה מוצמדת לשכר אלא למדד המחירים ואינה משקפת את יוקר המחיה. רק 38% מהנשים בגיל הפרישה מקבלות פנסיה תעסוקתית, והכנסתן הפנסיונית החציונית נמוכה משמעותית מזו של גברים. עוד עולה מהמחקר כי מערך הדיור הציבורי בישראל מצומצם מאוד ואינו מספק מענה הולם לנשים בעוני. אימהות חד-הוריות, נשים ערביות וזקנות כמעט שאינן נכללות בקריטריונים לזכאות, ונאלצות להסתמך על שוק שכירות יקר ולא יציב, תוך שחיקה כלכלית מתמשכת.

כמו כן, נשים בעוני חוות קושי ממשי במימוש זכויות בסיסיות. זאת עקב תהליכים בירוקרטיים סבוכים, חוסר נגישות לשירותים ציבוריים, ועומס נפשי הנובע מהשילוב בין טיפול מתמשך בילדים, עבודה לא יציבה, וחיים ללא רשת ביטחון. מערכת הקצבאות, ובהן קצבות הבטחת הכנסה, מזונות וזקנה, אינה מבטיחה רמת חיים בסיסית. תנאי הזכאות, מנגנוני המיצוי והפערים בין הצרכים הקיימים לסכומי התמיכה – מייצרים תלות מתמשכת ללא מוצא.

יצוין שמגפת הקורונה ומלחמת עזה החריפו את מצבן של נשים בעוני הן בשוק העבודה והן בהיבט של נגישות לשירותים ציבוריים. נשים רבות פוטרו או הוצאו לחל"ת, נאלצו לשאת בעול הטיפולי במלואו ונפגעו כלכלית, בריאותית ונפשית בלא שקיבלו מענה מספק מהמדינה. עובדות רבות, במיוחד בענפי טיפול, ניקיון, סיעוד ושמירה, מועסקות במתכונות פוגעניות: שעתיות, קבלניות או כעובדות משפחתונים המוגדרות כעצמאיות, אף שתנאי העסקתן דומים לשכירות אך אינן נהנות מהגנה חוקית מלאה. מצב זה פוגע ביציבות התעסוקתית, בשכר וביכולת לממש זכויות בסיסיות. זאת בעת שזרוע האכיפה במשרד העבודה מתקשה לאכוף את חוקי העבודה וההגנה על זכויות עובדים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142244