עדות: רופא אמריקאי המתנדב ברצועה מספר על משבר הבריאות בעזה

פירוז סידהווה הוא רופא אמריקאי, בן למהגרים זורואסטרים מפקיסטן המתגורר בקליפורניה. במהלך מלחמת ההשמדה בעזה החליט סידהווה – כירורג עם התמחות בטראומה – כי אינו יכול לעמוד מנגד. כרופא שהתנדב בעבר בזימבבואה, בהאיטי ובמלחמה באוקראינה, החליט במרס 2024 להיכנס לרצועת עזה כדי להגיש סיוע מציל חיים לאוכלוסייה הפלסטינית.

לאחר שני סבבי התנדבות ברצועת עזה במהלך המלחמה, הגיע סידהווה בשבוע שעבר לישראל והתארח במפגש עם סטודנטים ומרצים באוניברסיטת תל אביב. במפגש סיפר על המשבר ההומניטרי בעזה ועל חוויותיו ברצועה.

בית החולים האירופי בח'אן יונס

"נכנסתי לראשונה לרצועת עזה ב-25 במרס 2024 ויצאתי ב-8 באפריל. חזרתי לשם שוב שנה מאוחר יותר, מ-6 במרס עד 1 באפריל 2025", סיפר סידהווה. בביקוריו התנדב בבית החולים האירופי בח'אן יונס – היחיד שנותר פעיל, לאחר שיתר בתי החולים הופצצו או הושמו תחת מצור ישראלי. "כשהגענו לבית החולים האירופי גילינו שבית החולים עצמו הפך מחנה עקורים ענק. התגוררו שם 10 עד 15 אלף עקורים, שנאלצו להתחלק בברז מים אחד ובארבעה תאי שירותים. למרבה המזל עדיין הייתה לבית החולים אספקה של חשמל מלוחות סולריים ומים מבארות".

עוד סיפר: "בית החולים נראה כמו בזאר. משום שלא היו ברצועה עוד בתי מרקחת או בתי חולים פעילים, כל מי שהיה צריך לקבל תרופות הגיע וניסה להתמקח עם הצוות. כל חולי הסוכרת ביקשו אינסולין, אבל האספקה אזלה".

סידהווה הרחיב על התנאים הסניטריים הגרועים בבית החולים: "לבית החולים האירופי הגענו כצוות של 12 מתנדבים זרים. כעבור שלושה ימים, כולנו סבלנו מדיזינטריה ומשיעול, כמו כל הילדים במחנה העקורים". התנאים הסניטריים החמורים היקשו מאוד על עבודת הצוותים הרפואיים: "היו המון זיהומים, כל חתך שעשיתי היה מזדהם. ההחלמה של הפצועים ארכה זמן רב בגלל תת-התזונה – אף אחד בעזה לא אוכל חלבון", תיאר. "זה היה נורא, הפצעים היו מזדהמים ומתמלאים רימות, ובכל מקום היו זבובים".

נוסף על כך, מדי יום נאלץ צוות בית החולים לטפל בשניים או שלושה אירועים רבי-נפגעים כתוצאה מההפצצות הישראליות. אך בבית החולים ישנם רק ארבעה חדרי ניתוח, ובזמן שהותו של סידהווה היו בו שישה צוותים של מתנדבים זרים: "לא היה לנו מקום לפעול, היינו צריכים לריב על חדרי ניתוח כדי לטפל בפצועים". אחר כך הוסיף: "נאלצתי לתת קטמין (חומר מרדים) למטופלים, כדי שאוכל לטפל בהם בהרדמה מחוץ לחדר הניתוחים".

טיפול בילדי עזה

סידהווה שיתף את הנוכחים במפגש בשניים מהמקרים שהותירו בו את הרושם העז ביותר. ההתנדבות השנייה שלו ברצועה, במרס 2025, הייתה בחלקה בזמן הפסקת האש. "כל עוד נמשכה הפסקת האש הייתה לנו עבודה, אבל לא מעל לראש. טיפלנו בפצועים קשים שנפגעו ברובם לפני הפסקת האש, וכל יום הגיע עוד פצוע", סיפר. אך בבוקר 18 במרס התעוררו סידהווה וחבריו לרעש הפצצה ישראלית מסיבית. הנתון הרשמי שפרסם משרד הבריאות בעזה באותו יום היה 404 הרוגים. אך לדברי סידהווה בדיעבד התברר שמניין ההרוגים בהפצצה הגיע לכמעט אלף – ורובם נהרגו בעשר הדקות הראשונות. "התעוררנו ורצנו לבית החולים. עבדנו שם 12 שעות ברציפות. באותו בוקר טיפלתי בעשרה מקרי דימום קריטי, אחד מהם של נער בן 16 שנפצע במעי בזמן שהיה באוהל שלו במוואסי".

לאחר שסיים לטפל בנער, רץ סידהווה לאגף אחר בבית החולים כדי לטפל בילד אחר שנפצע. כשהיה בדרכו ספג בית החולים פגיעה ישירה. מאוחר יותר גילה סידהווה שהנער בו טיפל נהרג בהפצצה. אחיו התאום של הנער נהרג מוקדם יותר במלחמה.

הצלנו ילדה בת 9

    למקרה השני ששיתף סידהווה דווקא היה סוף טוב. בביקורו הראשון ברצועה טיפל בילדה בת תשע, שנפצעה קשות כמה ימים קודם לכן. "היא הייתה במצב רע מאוד וסבלה מספסיס כתוצאה מטיפול רפואי גרוע שקיבלה. לא הרגשתי את הדופק שלה מרוב שהיה חלש. היה ברור שאם לא נעשה משהו היא תמות תוך 24 שעות לכל היותר", סיפר. "מצאנו רופא מרדים שהרדים אותה, ואחר כך אני ומתנדב נוסף – רופא יהודי-אמריקאי מצפון קרוליינה – טיפלנו בה מדי יום, כמעט עשרה ימים ברציפות. בסוף הצלחנו לייצב אותה והיא החלימה. מאוחר יותר היא הצליחה לצאת מהרצועה דרך מצרים, והיום היא באירלנד", שיתף סידהווה בחיוך.

אחר כך הוסיף: "כעסנו מאוד על הטיפול הגרוע והמסוכן שקיבלה קודם לכן, וניסינו להבין מי עשה את זה. שאלנו וחיפשנו בבית החולים ובסוף מצאנו מי טיפל בה – הוא היה בחור צעיר. התעמתנו איתו והסברנו לו שמה שהוא עשה לא היה בסדר. הסתבר שהוא היה בשנה הראשונה של ההתמחות, ולא היה רופא מנוסה שפיקח עליו בניתוח. הוא פשוט היה ללא הכשרה".

פעילות ציבורית

בעקבות חוויותיו בעזה, החליט סידהווה להיות פעיל ציבורית בארצו. "אני חושב שזו חובתי לספר על הדברים שראיתי לציבור האמריקאי, ולכל מי שמעוניין לשמוע. זו גם הסיבה שאני כאן בתל אביב", אמר.

בהקשר זה ציין סידהווה כי הוא רואה חשיבות בפנייה גם לציבור הישראלי, ולשם כך שוחח בעבר עם העיתונאים רביב דרוקר וניר חסון. הוא הדגיש גם כי אינו אדיש לסבלם של הישראלים, וכי אף הציע לצלב האדום את שירותיו כמתנדב שיבדוק את מצבם הרפואי של החטופים הישראלים שהוחזקו בידי חמאס. אך חמאס סירב לאפשר לאנשי הצלב האדום לבקר אצל החטופים.

לקראת סיום הפגישה, נשאל סידהווה כיצד הוא משווה בין תקופת התנדבותו בעזה לבין התנדבותו במלחמה באוקראינה. סידהווה השיב: " לפי מאגר הנתונים של האו"ם על פגיעה באנשי רפואה, אוקראינה הייתה המקום המסוכן ביותר בעולם לצוותים רפואיים עד אוקטובר 2023. כיום, שיעור הפגיעה באנשי צוותים רפואיים בעזה גבוה כמעט פי מאה מהשיעור באוקראינה. כך גם שיעור הרג הילדים". הוא הוסיף: "כשאמרתי לחבריי האוקראינים שבכוונתי להתנדב בעזה, הם התלוצצו: 'זה מסוכן מדי, עדיף שתחזור לאוקראינה'".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142164/