חמישה-עשר ספרים מומלצים לקריאה בחג

מדי חצי שנה, בגיליונות "זו הדרך" המורחבים המתפרסמים לרגל ראש השנה ופסח, ממליצה המערכת על שורה של ספרים מובחרים. זו אינה רשימה ממצה, כמובן, ישנם עוד רבים וטובים שפורסמו בשפה העברית  – אבל בהחלט רשימה ראשונית.  

הממשל הצבאי והמערכת הפוליטית

הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים הוקם במהלך מלחמת 1948 ופעל במסגרת הצבא, אך קידם יעדים פוליטיים ואידיאולוגיים. ביולי 1948, למחרת כיבושן של לוד ורמלה וגירוש תושביהן הערבים וערב כיבושה של נצרת, כונן ראש הממשלה דוד בן-גוריון גוף שנועד לשלוט בפלסטינים שנותרו בשטח מדינת ישראל. מטרותיו העיקריות היו שלוש: להקל על העברת אדמות הפלסטינים לידיים יהודיות; להדיר את הפלסטינים משוקי העבודה; ולמנוע מהם להתארגן על בסיס כלל ארצי. הממשל הצבאי קידם יעדים אלה באמצעות מנגנון ביורוקרטי שמנע מהערבים יציאה ממקום מגוריהם ללא רישיון מהמושל. המנגנון הזה אִפשר למעשה לשלטון לקבוע מי יעבוד ומי יהיה מובטל, מי ירכוש השכלה ומי יזכה לטיפול רפואי. הממשל הצבאי בוטל בסוף 1966.

ספרו של העיתונאי הוותיק אריה דיין, "יהודית או דמוקרטית, הממשל הצבאי והמערכת הפוליטית בישראל rt "(1966-1948) ראה אור בהוצאת מאגנס. הספר מתאר את הגורמים שעיצבו את יחסה של המערכת הפוליטית לממשל הצבאי, את עוצמתו המשתנה של הוויכוח סביבו, ובייחוד את תפקידה של המפלגה הקומוניסטית היהודית-ערבית.

ויויאן סילבר, פעילת שלום שנרצחה

"ויויאן סילבר", ספרה של הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן, פורסם בסדרה "הישראליות" של הוצאת צלטנר. הספרמביא את סיפור חייה של ויויאן סילבר, פעילת השלום מקיבוץ בארי, אשר פעלה למען שוויון וצדק לכל בני האדם ונרצחה בידי חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הספר מוקדש לזכרה.

גולן מספרת על חייה של הילדה המוכשרת, מדריכה בתנועת הנוער "בני ברית" בקנדה. בישראל הייתה לפעילת שלום וזכויות נשים. היא ייסדה את התנועה "נשים עושות שלום" והפכה סמל המאבק לחיים משותפים ולשלום. את הספר מלווים איוריה של דפנה אוודיש גולן.

חייה של רוזה לוקסמבורג

"רוזה לוקסמבורג", שפורסם בהוצאת גמא, עוסק בקורות חייה של הכלכלנית, התיאורטיקנית המרקסיסטית והמהפכנית, אשר השאירה אחריה גוף עבודות המוסיף להשפיע באופן משמעותי על תנועות השמאל עד היום. לוקסמבורג נולדה בפולין בשנת 1871. הייתה מנהיגת התקוממות הפועלים בברלין ופרסמה יצירות חשובות, בהן "רפורמה או מהפכה?" ו"הצבר ההון".

בתיאור זה של חייה הקצרים אך יוצאי הדופן של לוקסמבורג, בוחנת המחברת ד"ר דנה מילס את כתביה השונים, לרבות תכתובות אישיות, וחושפת אישה שנלחמה בעוז במאבקי עובדים ובה בעת גם התמסרה בקשריה האישיים. מהי מורשתה של לוקסמבורג היום, יותר ממאה שנה לאחר שאנשי הימין הקיצוני רצחו אותה בשנת 1919 בברלין, כשהייתה בת 47?

כפי שביוגרפיה מרתקת זו ממחישה, הדגשים שלה באנושיוּת ובשוויון ונאמנותה לפעולה המהפכנית מעניקים קוהרנטיות לסיפור החיים הטעון של רוזה ולמורשת הכלכלית והפוליטית העצומה שהשאירה אחריה. הספר כולל פתח דבר מאת ד"ר ענת מטר.

ההפיכה המשטרית – כיבוש  מבית

 עורך הדין מיכאל ספרד פרסם  בהוצאת קרן ברל כצנלסון את הספר "כיבוש מבית – מסע אל מקורות ההפיכה המשטרית".  ספרד כתב בספר: "רציתי לשרטט איך עשורים של דיקטטורה ישראלית כלפי הפלסטינים יצרו דינמיקה שהובילה את מדינת ישראל מקריית ארבע, מקדומים ומפני חבר אל האיום הממשי שפרץ לחיינו בראשית 2023: הפניית הגיליוטינה האנטי-דמוקרטית פנימה והחלת מבנה חוקתי חדש וטוטליטרי שידכא את הישראלים כולם, גם היהודים שבהם. ואז הגיע שבעה באוקטובר. לרגע נראה לי שדבר מהעולם הקודם לא רלוונטי, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא נכון. הכול עדיין רלוונטי".

המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה, זו שפרצה בבוקר של 6 ביוני 1982, החלה בכיכר הבימה עוד לפני שהחייל הישראלי הראשון פלש לדרום לבנון. כך ניתן ללמוד מהספר "מולדת איננה מזבח: המחאה בימי מלחמת לבנון הראשונה", מאת ד"ר אביב כהן שפורסם בהוצאת פרדס. גל מחאה גדול פרץ בעקבות יציאה חפוזה בחסות אמריקאית למלחמת "יש ברירה", תוך ניסיון מגלומני לשנות מציאות פוליטית בלבנון ובמזרח התיכון כולו.

המחקר החשוב והחלוצי מספר את סיפור המחאה של אותם אנשים רבים שפעלו בעורף, שלא הפסיקו להפגין כדי לעורר תשומת לב לקורה בלבנון. הם הפגינו גם תחת מטר של גידופים, הסתה, יריקות, מהלומות אגרוף וכל אמצעי אלים אחר מצד אנשי "כך" ותומכי ימין שהיו עיוורים למתרחש. בשיא המערכה נרצח פעיל שלום עכשיו, אמיל גרינצווייג, בקרבת משרד ראש הממשלה בירושלים. רבבות פעלו בהתנגדות למלחמה במסגרת תנועות קיימות כמו שלום עכשיו וחד"ש.הוקמו אז מסגרות חדשות ובהן הוועד נגד מלחמה בלבנון, יש גבול, הורים נגד שתיקה, "יוזמת ניר עוז" ועוד. חבל שהחוקר עוסק אך ורק בפעילים היהודים נגד המלחמה תוך שהוא מתעלם מאלפי הפעילים הערבים, רובם ככולם קומוניסטים, שמילאו תפקיד מרכזי במערכה נגדה.

עונת המשמשים באום אלפחם

 "עונת המשמשים" מאת אחמד אגבאריה, שפורסם בהוצאת מכתוב, הוא הרומן הראשון שנכתב על העיר אום אלפחם.הוא בהיסטוריה של הארץ וברבדים המיתולוגיים של המקום במאה השנים האחרונות. הרומן מקים לחיים את המיתולוגיה של פרי גן העדן, על עונתו הקצרה והכמיהה אליו. זו ביוגרפיה מדומיינת על אדם וטבע, במקום שבו הטבע הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות.

עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ותנועתו מכניסה אותנו לעולמו הפנימי של גיבורו טארק, לעומק תודעתו, לזיכרונות ילדותו באום אלפחם. אך הוא גם ממפה את התמורות שחלו במקום בעשורים האחרונים: התמורות מתגלות לו בחדות  כשהוא שב אליו לאחר היעדרות ממושכת. הכפר גדל, אך כמו הרבה כפרים פלסטיניים אחרים, המכונים ברשומות "ערים", הוא מרחב מגובב נטול מרכזים עירוניים או תשתיות, המורכב ממתחמים גדולים של בתי מגורים.

קציר הדמים של דשיל האמט

בלש פרטי נקרא לפרסונוויל ומגלה כי הלקוח שהזמין אותו מת. בירור קצר מגלה שהלקוח נורה מול בניין העירייה, שאשתו היפה הייתה במקום, שהוא עמד לחשוף את קשרי אביו המיליונר עם המאפייה ושזונת צמרת בשם דיינה סובבה אותו ואת ראשי הפשע המקומיים על אצבע אחת מטופחת.

למרות הסכנות, הבלש ממשיך בעבודתו ומפענח את סבך הקשרים הסמויים מן העין, האיבות הנושנות ותאוות הנקם שהפכו את עיר הכורים המנוצלים לחבית נפץ שסופה להתפוצץ. זו תמצית הספר "קציר הארגמן" של הסופר הקומוניסטי האמריקאי דשיל האמט שפורסם בעם עובד בתרגומה של יעל ענבר. לכאורה עוד יצירה שנכתבה לפני כמאה שנה בסוגת ספרות הבלש. אך בסיפור מסתתר רומן היסטורי וחברתי על ריקבון החברה הקפיטליסטית האמריקאית.

אישה קשה ולרוב צודקת

בתחילת האינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב-1987, הקימה ד"ר רוחמה מרטון את עמותת רופאים לזכויות אדם. היא עשתה זאת בהכירה בכך כי חובתה העליונה כרופאה היא להיאבק למניעת הרוע והסבל שבני אדם גורמים לזולתם ולא להסתפק במאבק בחיידקים ובווירוסים. מרטון משוכנעת כי לכל אדם, ובייחוד לפלסטינים שתחת כיבוש ישראלי ממושך,מגיעים חיים של כבוד לגופו ולרוחו וכי אין להשלים עם יחס משפיל, התאכזרות, התעללות ועינויים. לאחר 38 שנה  מפרסמת מרטון בהוצאת פרדס, ספר אוטוביוגרפי: "אישה קשה – מסע אישי-פוליטי". אלה למעשה שלושה ספרים:  חייה ומאבקיה נגד הכיבוש והאפליה המגדרית; המאבקים האידאולוגיים (ואף חיסול חשבונות היסטורי) מול יריביה הציוניים בארגון; ותולדות ההתנגדות לכיבוש בישראל.

לקסיקוני הברוטליות והחברה המשותפת

הכותרת יכולה לבלבל. בחודשים האחרונים פורסמו "הלקסיקון של הברוטליות: מונחים מרכזיים ממלחמת עזה", מאת אסף בונדי ואדם רז (הוצאת פרדס) ו"לקסיקון לחברה משותפת" מאת שולי דיכטר ואמיר פאח'ורי (הוצאת תשע נשמות).

אפשר לציין אחדות ניגודים. ספרם של בונדי ורז עוסק ב"חזית השפה". לדבריהם "בזירה זו מתנהלת מערכה פנים-ישראלית, שבה מילים נכתשות, מסורסות ומעוותות, ומורחקות ממשמעויותיהן הממשיות, האמיתיות. בחזית זו נוקטים השלטון והתקשורת המסייעת בידו שלל אמצעים כדי לשלוט במחשבה של הציבור הישראלי, לעקר את יכולתו להתנגד, ובעיקר – להפוך אותו לשותף לפשעים שמובילה ממשלת ישראל מאז השבעה באוקטובר ברצועת עזה ובגדה המערבית".

לעומת זאת, כל מונח בלקסיקון של דיכטר ופאח'ורי "הוא אבן בניין לחברה משותפת, מושג מבואר לקראת תקווה פוליטית. כינון תחביר חדש למושגים אלה, יסייע לכינון משנה מקיפה לחברה משותפת, בעלת שפה, מוסדות, נראטיב".  לדבריהם, "כתיבת הלקסיקון התבססה על שיתוף פעולה בין פלסטינים לבין יהודים אזרחי ישראל, מנהיגוֹת ומובילי ארגוני שותפוּת וחוקרים, שחברו בשביל ללמוד ולכתוב ביחד. עשרות אלפי אזרחים מקיימים כבר כיום מבנים של שותפות – בחינוך הדו-לשוני, בפעילות הדור הצעיר, במוסדות של רשויות מוניציפליות, בתרבות ובאמנות, ואף בעסקים".

מאבק השחורים בארצות-הברית

"בפעם הבאה – שריפה", שפורסם בהוצאת אסיה, אוצֵר שני חיבורים אישיים פרובוקטיביים פרי עטו של ג'יימס בולדווין, הסופר האמריקאי השחור הנודע ולוחם זכויות האזרח, שנכתבו במלאת מאה שנה להכרזת האמנציפציה (1863). בסוף הספר מובא ההספד המרגש שנשאה הסופרת טוני מוריסון בטקס ההלוויה של בולדווין.

 בולדווין, שהיה אחד השופרות הבולטים במאבק השחורים בארצות הברית בעליונות הלבנה; האיש שצבע עורו התווה את מסלול חייו; פונה בקולו הרענן לקוראים האמריקאים, שחורים ולבנים כאחד, וקורא להם לתקוף את מורשתה הנוראית של הגזענות. הוא מזהיר מפני מה שעלול לקרות אם בעיית הדיכוי לא תטופל, ומפני מי שאין להם מה להפסיד.

 קרוע בין מציאות לתקווה, הוא מפציר בקוראיו לקרוא תיגר על הערכים המוצמדים לצבע העור. לדעתו, אף כי הדבר נראה לא סביר, ההיסטוריה האנושית – ובפרט זו של השחורים האמריקאים – היא עדות להגשמתו שוב ושוב של הבלתי אפשרי.

אדמות ופלאחים 

 עמוס נדן, העומד בראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, פרסם בהוצאת רסלינג את "אדמות ופלאחים – משכתוב תיאוריה לכתיבת היסטוריה פלסטינית". הספר לא רק מאיר את ההיסטוריה הפלאחית, אלא גם מדגיש תופעה רחבה יותר: כיצד קונספציות שגויות ממשיכות, אז כמו היום, לעוות את הבנתנו ביחס למציאות אנושית מורכבת. המחקר עוסק גם בקשר הפלאחי ללאומיות ולמרד הערבי בשנות ה-30 וכיצד סלל כישלון המרד דרך לכישלון אותם פלאחים במלחמת 1948.

ארבעה ספרי שירה מעולים 

 יש הטוענים כי "שוק ספרי השירה מת", קרי השירה הפכה סחורה ולסחורה הזו אין קונים. אבל בניגוד לחוקי השוק הקפיטליסטי, ספרי שירה מעולים בשפה העברית ממשיכים להופיע. זה המקום להמליץ על ארבעה מהם, לא לפי סדר עדיפות. תהל פורש מכה בקפיטליזם שנית (למעשה רביעית) עם ספרה החדש "ג'סטיס והופ" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) לאחר "בצע" (2014), "יחסי בעלות" (2020) וספר המסות "סיבות להישאר" (2024).

    טעימה מהספר – "ג'סטיס והופ":

רַק כָּכָה הוּא יָכוֹל לִחְיוֹת, בְּהֵד נְשִׁימָתָם,
בְּלַחַשׁ לַחֲשֵׁי יְעָרוֹת וּנְהָרוֹת, בְּמַה שֶּׁעוֹלֶה מֵהַמַּיִם,
מֵהָאֲדָמָה. כָּכָה הוּא חַי בְּכָל זֹאת,
חַי בַּצִּפֳּרִים שֶׁלֹּא יוֹדְעוֹת מַדּוּעַ הֵן עָפוֹת זְמַן כֹּה רַב,
חַי בַּנּוֹלָדִים הַנִּדְחָפִים הַחוּצָה אֶל הָעוֹלָם,
חַי בִּפְעִימוֹת לִבְּךָ,
חַי בִּפְעִימוֹת לִבֵּנוּ,
בָּזֶה שֶׁמְּסָרְבוֹת לִדֹּם,
בָּזֶה שֶׁהַדָּבָר קָצוּב מְאֹד,
שֶׁנָּמוּת לְבַסּוֹף,
חַי אֶת סוֹפֵנוּ.

"דלקת" מאת רוי יהב הוא  ספר ביכורים שפורסם בהוצאת מוסד ביאליק. כך נכתב בהקדמה לספרו: "דלקת נושא בשמו את שלל הרבדים בו הוא עוסק. דרך השירים, ובסיוע מרקמיהם המוזיקליים העשירים, המשורר מנסה לזהות את הנגיף הדלקתי כמו גם הפואטי, כדי להסירו: השירים דולקים אחר הנגיף, מחפשים אחריו בנרות, מדליקים כל אור אפשרי כדי לאתרו ולכבותו". יהב הוא משורר, מוסיקאי, איש חינוך ופעיל חד"ש, מדריך חברתי ומורה לספרות בבית ספר יסודי. בשנת 2021 הוציא את אלבום המוסיקה הראשון, והשנה עומד לצאת אלבום נוסף.

אירוע השקת ספר השירה "שפה פצועה" (הוצאת מידן), על פואטיקה ופוליטיקה מאת יאפא שוסטר שיין התקיים בחודש שעבר בחנות תולעת ספרים בתל אביב. שוסטר היא שחקנית, בימאית, מחזאית והמנהלת האמנותית והמייסדת של "אנסמבל התיאטרון האפריקאי בישראל". האנסמבל הוא עמותה שקיימת כבר 14 שנה. שוסטר הקימה אות לאחר שפורק התיאטרון האתיופי הראשון בישראל "נטלה" (בגד מסורתי באמהרית).

ספרו של פרופ' אברהם עוז "כוחו של יופי" (הוצאת פרדס), הושק בחודש שעבר. "כוחו של יופי" הוא אסופת שירה מתורגמת מאת משוררים שונים ומתקופות שונות. ביניהם: ברטולט ברכט, לאונרד כהן, ארתור רמבו, בוב דילן, אנה אחמטובה, ז'ורז' מוסטקי, ויליאם שקספיר וג'ון מילטון. האנתולוגיה שערך עוז (למעלה מ-520 עמודים) כוללת   בייחוד שירי מלחמה ומוות.