בין מלחמה להפיכה משטרית: הטלוויזיה מסכמת 20 שנה לתכנית ההתנתקות

לציון 20 שנים לתוכנית ההתנתקות ופינוי גושי ההתנחלויות מרצועת עזה ומצפון הגדה המערבית, יצרו  איציק לרנר ואיתי לנדסברג נבו את הסדרה התיעודית "איפה היית בהתנתקות" עבור תאגיד השידור הציבורי כאן 11. הסדרה משודרת בערוץ כאן 11 וזמינה לצפייה בספריית התכנים המקוונת של הערוץ.

מירב הסדרה מוקדש לפיענוח הלבטים של ראשי המתנחלים, שחוו שפל פוליטי בזמן ההתנתקות בשנת 2005. ניסיונותיהם לגייס תמיכה ואהדה ציבוריים עלו בתוהו, והציבור ברובו תמך בתוכנית של ראש הממשלה דאז אריאל שרון לפינוי ההתנחלויות. הנהגת המתנחלים נעה בין קבלת החלטת הפינוי תוך מאבק מתון לבין נקיטה במאבק אלים, התבצרות בהתנחלויות ו"שבירת הכלים" מול מערכות הביטחון והמדינה.

לקחי המתנחלים מההתנתקות היו ברורים: עליהם "להתנחל בלבבות" הציבור הישראלי, להכפיל את מאמציהם הפוליטיים ולכבוש תפקידי מפתח ציבוריים. ואכן, 20 שנה לאחר מכןן עמית סגל הוא הפרשן הבכיר בערוץ 12; קלמן ליבסקינד שייכנס לתפקיד העורך הראשי של השבועון הימיני "מקור ראשון" באמצע ספטמבר וימשיך לשדר את התוכנית היומית "קלמן ליברמן" בכאן רשת ב'; תא"ל עופר וינטר שעשה קריירה צבאית והודח לאחרונה; והשר הפירומן איתמר בן גביר ושותפו בצלאל סמוטריץ', המכהנים שניהם כשרים בכירים מאז 2022, מה שהיה נראה דמיוני אז, ב-2005.

הקו הפוליטי שהנחה את יוצרי הסדרה הוא הקשר שלדעתם ישיר בין ההפיכה המשטרית ב-2023 לבין תוכנית ההתנתקות ב-2005. הרעיון אינו מופרך כלל וכלל: את הפגנות התמיכה בהפיכה המשטרית הובילו ראשי המתנחלים. אותם טיפוסים רקמו עוד ב-2017 תוכנית ("תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ') להחרבת מוסדות המדינה ולהשלטת רעיונותיהם המשיחיים.

ההתנתקות נועדה להעמיק את הכיבוש

הסדרה שזורה קטעי ארכיון של אריאל שרון, שהחליט על ביצוע התוכנית על אף שבשנות ה-70 וה-80 נודע בתור "אבי ההתנחלויות". שרון, שהשקה וגידל את צמחי הפרא של ההתנחלויות, הוא זה שהחליט לגזום אותם ולהשקיע את מירב המאמצים בהשתלטות על פיסות כמה שיותר גדולות מהגדה המערבית. אצל ההנהגה המשיחית הפרגמטית נתפסה הגדה כמרכזית ובעלת חשיבות גבוהה יותר לעומת רצועת עזה הצפופה, מוכת העוני המאוכלסת מאות אלפי פליטים פלסטינים שגורלם מעניין את המשיחים כשלג דאשתקד.

בפתח הסדרה מצוטט שרון: "גם אני כמו רבים אחרים האמנתי וקיוויתי שנוכל להיאחז לעד בנצרים ובכפר דרום. אך המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם חייבה אותי להערכה ולשינוי עמדות. לא ניתן להחזיק בעזה לנצח. ניסינו להגיע עם הפלסטינים להסדרים, שיניעו את שני העמים לדרך השלום. אלה התנפצו על חומת השנאה והקנאות. תוכנית ההתנתקות החד-צדדית היא התשובה הישראלית למציאות זו". כך כרך שרון בין ההלם מהאינתיפאדה השנייה שגבתה בשנת 2000 מאות קורבנות ישראלים ופלסטינים, לבין "האין פרטנר" של ברק – כישלון פסגת קמפ דייוויד באותה שנה.

ההתמקדות בסדרה במניעים ובמעשים של המתנחלים ובראיונות עם מתנחלים שפונו, מובנת היות והפינוי היה החלק המרכזי של תוכנית ההתנתקות. אולם באותה עת חיוני לזכור את הפחד והאימה שאפפו (והאופפים גם היום) את הצבא נוכח פעולותיהם הטרוריסטיות של מתנחלים בימי ההתנתקות ולאחריה נגד פלסטינים וחיילים. מאות החיילים שפינו 8,000 מתנחלים ב-2005 עשו זאת בכפפות משי לאחר שפסיכולוגיים צבאיים הכינו אותם לכך. המתנחלים מצדם לא בחלו באמצעים והשתמשו בכל טריק תיאטרלי אפשרי. כאשר זה לא עבד, הם עברו לאלימות קשה נגד חיילים.

שרון מעולם לא היה יונת השלום

במאמר שפורסם באתר "הגדה השמאלית" בדצמבר 2003, כתבה ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי: "ניתן, איפוא, לסכם, כי 'תוכנית ההתנתקות' של שרון היא מהדורה נוספת של תוכניתו הישנה להקמתה על 42% משטח הגדה המערבית של 'מיני-מדינה' פלסטינית, שתהיה חסרת יכולת קיום ותלויה בישראל מבחינה צבאית, כלכלית ומדינית". עוד הוסיפה: "מסתבר, לכן, כי כאשר שרון מדבר על 'התנתקות', אין כוונתו כלל להתנתקות מהכיבוש ומהשליטה על עם אחר ולהתכנסות ישראל אל השטח שמערבה לקווי 4 ביוני 1967, אלא להתנתקות מכל משא-ומתן עם ההנהגה הפלסטינית הנבחרת, מכל קשר להחלטות האו"ם הנוגעות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומכל מחויבות להסכמים הבינלאומיים עליהם חתומה ישראל, לרבות הסכמי אוסלו".

אריאל שרון מעולם לא היה יונת שלום, ותוכנית ההתנתקות לא הייתה תוכנית שלום ישראלי-פלסטיני. התוכנית נועדה לחזק את השליטה הישראלית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים כפי שניסח יועצו הקרוב של שרון, עו"ד דב וייסגלס: "ההתנתקות החד צדדית מעזה נועדה להכניס לפורמלין את המו"מ על עתיד הגדה וירושלים".

מיליוני ישראלים ופלסטינים החיים בשטח שמהים ועד לנהר נדחקים לשולי התודעה הציבורית. במקום הראשון ניצבים שוב ושוב צורכיהם של אדוני הארץ המתנחלים. לו הצרכים של  הרוב המוחץ של האוכלוסייה הישראלית והפלסטינית היו מובאים בחשבון במדיניות הממשלה הישראלית, כבר הייתה מוקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל במסגרת פתרון כולל ויציב של הסכסוך המדמם.

את התנגדות סיעת חד"ש-תע"ל לתוכנית ההתנתקות סיכם ב-2004 ח"כ אחמד טיבי (תע"ל): "התנגדותנו נובעת מכך שישראל מתכוונת לבצע לא נסיגה מלאה מהרצועה אלא  העמקה של הכיבוש הישראלי בגדה, המשך בניית החומה והתעלמות מהשותף הפלסטיני". כדי להגיע לשלום ישראלי- פלסטיני אסור להיכנע לפחד שמטילים המתנחלים. אשליית הסטטוס קוו, ניהול הסכסוך והשליטה מרחוק ברצועת עזה התנפצה בפרוץ המלחמה בעזה. לטובת שני העמים, סיום המלחמה והקטל בעזה חייבים להיות כרוכים בהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.