הסדרה 'שבויים' בכאן 11 בוחנת ערכים בסיסיים של החברה הישראלית

הסדרה החדשה "שבויים", ששודרה בתאגיד השידור כאן 11, סוקרת את היסטוריית השבויים והנעדרים בישראל החל בחטיפת הישראלים הראשונים ב-1972 במטוס של חברת סבנה שהיה בדרכו מבלגיה לשדה התעופה לוד. הסדרה ממשיכה בסקירה של הפיגוע במלון סבוי בתל-אביב והחטופים בתוכו ב-1975, דרך מבצע אנטבה ב-1976, עסקת ג'יבריל ב-1985, חטיפתו של הנווט רון ארד (המהווה דוגמא היסטורית לכישלון החזרה של חטוף), ועד חטיפת 250 האזרחים והחיילים ב-7 באוקטובר לפני שנה.

באמצעות קטעי ארכיון וראיונות עם מעורבים מהצד הישראלי שעודם עמנו, משרטטים יוצרי הסדרה – הבימאי דוקי דרור והעורך איתי לנדסברג נבו, תמונה עגומה של ערעור מתמיד של ביטחון תושבי המדינה. אלה משמשים קלפי מיקוח במאבק בין ישראל לבין הארגונים הפלסטיניים בלבנון, בעזה ובגדה המערבית. לעיתים עולה בידי המדינה לשחרר את החטופים, אזרחים וחיילים (מבצע אנטבה, עסקת ג'יבריל) באמצעות עסקאות ומבצעים צבאיים. אך לעיתים חייליה ואזרחיה "משלמים את המחיר" ומתים בשבי או במהלך מבצע לשחרורם.

יחס אינסטרומנטלי לחטופים

מקטעי ארכיון של ראשי הממשלה אריאל שרון ויצחק רבין, שחתמו על עסקות לשחרור חטופים, עולה שהאש שספגו מקומץ מראשי המתנחלים לא הרתיעה אותם. לעומתם, רה"מ נתניהו, בציניות הפוליטית המאפיינת אותו, חתם על עסקת שליט ב-2011 כדי להשיג את חיסול המחאה החברתית. כפי שנאמר בסדרה: "שליט שוחרר בזכות אישה אחת – דפני ליף". מכאן שהיחס האינסטרומנטלי כלפי החטופים החל להתקבע בעסקת שליט. ראייה לכך – החיילים הדר גולדין ואורון שאול, שנחטפו ב-2014 והושארו בשבי החמאס כיוון שמבחינת נתניהו ואנשיו, לא נמצאה בשחרורם תועלת פוליטית.

התמה המרכזית של הסדרה הדוקומנטרית "שבויים" היא – אלה ערכים עומדים בבסיס החברה הישראלית: אדמה, דם ומלחמה או חיים, דיפלומטיה וחברה יציבה. החלק הראשון של הסדרה מביא את סיפורם של שלושת החיילים שנחטפו במלחמת לבנון הראשונה: נסים סאלם, חזי שי (שהוכרז כחלל הצבא) ויוסי גרוף. השלושה שוחררו בעסקת ג'יבריל והוחזרו בחיים למשפחותיהם. אז היה לכאורה ברור למקבלי ההחלטות ולציבור הישראלי, כי חיי חטופים חשובים מכיבוש הגדה המערבית, רצועת עזה ודרום לבנון. נראה היה שערכי הרוב הליברלי גברו על ערכי המיעוט הימני הקיצוני.

השאלה בדבר ערך חיי האזרחים מעסיקה רבות את החברה הישראלית מראשיתה. אז שרר קונסנזוס מהימין המתון ועד השמאל כי המדינה אחראית לחיי אזרחיה. אולם אנשי הימין הקיצוני פירשו רעיון זה דווקא כאיסור על שחרור אסירים שעלולים לסכן לשיטתם אזרחים ישראלים. אלה היו מניפולציה והפחתה מכוונת בערך חיי האדם שטיפחו את המשיחיות המתחזקת בעשורים האחרונים.

המובן מאליו בשנות ה-70' וה-80' – שהמדינה תעשה הכל כדי לשחרר את אנשיה, התערער אחרי עסקת ג'יבריל ב-1985. על העסקה נמתחה ביקורת ציבורית רבה בהפגנות ימין בהן השתתפו ראשי "גוש אמונים" (שהוקם ב-1974) וראשי תנועת "כך" של הרב כהנא. כליאה של אלפי אסירים פלסטינים היא ערך כשלעצמה עבור אנשי הימין הקיצוני המניפולטיבי, המוכנים להקריב את חיי שני העמים עבור בצע אדמה. כאן המקום להעיר, כי עסקות שבויים שנעשו בעבר מול אנשי פתח' ואש"ף המתונים אינן דומות לעסקות שנעשו מול ארגון החמאס והג'יהאד האיסלאמי, הנמצאים במצב שונה ופועלים לפי היגיון אחר מזה של הארגונים הפלסטיניים החילונים שהכירו במדינת ישראל ב-1988.

התרחבות המלחמה והימין שבשלטון

המעבר של הימין הקיצוני משולי החברה אל הגה השלטון, אותו מסמנת כאמור ממשלת נתניהו השישית, מאפשר לראשיו לפעול נגד עסקות חטופים ואף לסכלן. נוכחנו בכך בשנה  שחלפה מאז נחטפו באוקטובר 2023 לעזה 250 אזרחים וחיילים. לעסקת החטופים הראשונה והיחידה שעשה נתניהו בנובמבר אשתקד, הייתה משמעות אינסטרומנטלית פוליטית: הצלת ממשלת נתניהו השישית מקריסה. אך ככל שנוקפים הימים, המיר הימין את הביקורת על הממשלה בהסתה נגד משפחות החטופים ונגד המפגינים. מבחינת נתניהו, הצורך או הכורח לבצע עסקות נוספות פחת עד שנעלם כלא היה.

עסקות חילופי שבויים מומשו אפוא כל עוד לא אחזו אנשי הימין הקיצוני בהגה השלטון. קרבתם הנוכחית לשליט ויכולתם להטיל וטו על עסקות חטופים הן התגלמות הסיוטים של כל משפחה שיקיריה נחטפו. לאחר שנה של שבי, נראה בבירור כי ממשלת נתניהו השישית לא תממש עסקת חטופים נוספת. מעמדה הפוליטי התחזק והמהלכים הצבאיים האחרונים בלבנון ובסוריה העניקו לה לגיטימציה גם בעיני האופוזיציה הציונית. רק אמברגו נשק, לחץ בינלאומי ותביעה ציבורית מתרחבת יתרמו לקידומה של עסקת חטופים. הבחירה בין השבת החטופים להפקרתם מגיעה למצב הכרעה במלחמה המדממת בעזה.

הלחץ הציבורי, שהשפיע על ממשלות ישראל לדורותיהן, נהדף עתה בצורה יעילה בידי רשת של תועמלנים המשרתים את הממשלה. כעת, המשימה שהוטלה על משפחות החטופים והנעדרים לאורך ההיסטוריה הישראלית קשה שבעתיים עד בלתי-אפשרית, לפחות בטווח הנראה לעין. ובכל זאת, מציעה הסדרה "שבויים" מעט תקווה לשחרור החטופים בעשותה חיבור היסטורי בין החובה כלפי אלה שנחטפו לפני 50 שנים לבין החובה כלפי אלה שנחטפו לפני שנה.