יש נתיב בו טכנולוגיה יכולה להפוך את העבודה לטובה ובטוחה יותר, עם משרות יציבות וטובות, שכר הוגן ואיכות עבודה טובה יותר. לשם כך יש לנסח חוקים שיבטיחו כי השימוש בבינה מלאכותית יהיה בטיחותי, אחראי והוגן – ולא יאיים על הביטחון הכלכלי של מעמד העובדים. לשם כך ניסחה הפדרציה של איגודי העובדים האמריקאית (AFL-CIO) כללים המציבים בראש סדר העדיפויות את העובדים. הכללים מתייחסים לצרכי העובדים בתהליך
דיון אקדמי-תקשורתי בדבר היקף ואופי המלחמה בעזה מתנהל בישראל בחודשים האחרונים. על אף ולמרות ראיות חדות וברורות בדבר הנעשה בעזה, מתקשה הקונצנזוס הציבורי הישראלי להכיל את הטענה כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. התקשורת משתפת עם כך פעולה: מציגה את הקמת מחנה הריכוז בעזה "כעיר הומניטרית" ומנהלת דיון: יש או אין רעב בעזה; והאם התמונות אמתיות או תוצר של בינה מלאכותית. זרוע המדיה החדשה והמפותחת
לציון 20 שנים לתוכנית ההתנתקות ופינוי גושי ההתנחלויות מרצועת עזה ומצפון הגדה המערבית, יצרו איציק לרנר ואיתי לנדסברג נבו את הסדרה התיעודית "איפה היית בהתנתקות" עבור תאגיד השידור הציבורי כאן 11. הסדרה משודרת בערוץ כאן 11 וזמינה לצפייה בספריית התכנים המקוונת של הערוץ. מירב הסדרה מוקדש לפיענוח הלבטים של ראשי המתנחלים, שחוו שפל פוליטי בזמן ההתנתקות בשנת 2005. ניסיונותיהם לגייס תמיכה ואהדה ציבוריים עלו בתוהו,
ספרו החדש של יצחק גרינברג "הניצחון ושברו: מה חשבו בכירי מפלגת העבודה על עתיד השטחים 1973-1972" מגלה טפח ומכסה טפחיים. מחקרו עוסק בדיונים פנימיים בין בכירי מפלגת העבודה שעה הם אחזו בהגה השלטון ויכלו להשפיע על מהלכי מדיניות. צמרת ההנהגה – יגאל אלון, שמעון פרס, משה דיין וגולדה מאיר – דבקה במדיניות ההתנחלויות ובהזיה שנקראה "האופציה הירדנית", כלומר ביתור הגדה וחלוקתה בין ישראל לירדן. גולדה
שנה להקמת ממשלת המרכז-שמאל בבריטניה בראשות התובע הכללי לשעבר קיר סטרמר ממפלגת הלייבור, לראשונה מאז 2010, מציינים בימים אחה. המלחמה בעזה, יוקר המחייה, הפגיעה בשירות הבריאות הציבורי ומשבר הדיור נמצאים כולם בראש סדר היום הציבורי בבריטניה. אך אלה אינם באים לידי ביטוי במדיניות הממשלה. כפי שעולה מראיונות שפורסמו בעיתון "הגרדיאן" הבריטי ובאתר של רשות השידור הציבורי בי.בי.סי, תומכים במפלגת הלייבור סבורים כי הממשלה לא עושה
יומיים לאחר ההכרזה על הפסקת האש בין איראן לישראל, שלושת העיתונים הכלכליים הגדולים בישראל אופטימיים. הם משקפים את האופוריה בשוקי ההון בישראל – נכון לימים הראשונים של המלחמה וגם אחריהם. את הפרדוקס הכלכלי שהשתקף בתחילת המלחמה בעליות מדדי הבורסה על אף שהמשק היה סגור במשך שניים עשר ימים, הסביר הפרשן הכלכלי סמי פרץ: "מלחמה עם איראן היא דבר יוצא דופן, אבל מלחמה באופן כללי אינה
ישראל ואיראן הידרדרו להתנגשות גלויה לפני 10 ימים, מאז יום חמישי, 12 ביוני. אש ותמרות עשן עלו מטהראן ומתל אביב. מאות הרוגים, רובם באיראן ואלפי פצועים, גם כאן וגם שם. מכת הפתיחה הישראלית שהפתיעה רבים בעולם ובישראל הרגה בכירים איראנים. המתקפה הישראלית בוצעה על רקע כישלון שיחות הגרעין בין טראמפ לבין האיראנים, ואולי כמנוף שיחזיר את האיראנים לשולחן המו"מ. האמריקאים דרשו מהאיראנים לעצור את כל
"ישראל לא תהיה דיקטטורה" – נוהגים לשיר ולצעוק מפגינים נגד הממשלה. הסיסמא, שנפוצה עוד בימי "מחאת בלפור" בקיץ 2020, מעוררות שאלות ותהיות: האם כבר כעת אנחנו חיים תחת דיקטטורה או שאנחנו צועדים בצעדי ענק לעבר דיקטטורה יהודית-משיחית. האם בלי ששמנו לב הפכה ישראל דיקטטורה בשנים האחרונות? סימנים רבים מצביעים על שחיקה והידרדרות מהירות של ישראל בשנים האחרונות בכל תחומי החיים, לרבות מלחמה רצחנית בעזה שסופה
במרכז ספרם החדש של אדם רז ואסף בונדי "לקסיקון של ברוטליות" (פרדס הוצאה לאור) עומדים עשרות מונחים, ביטויים ושמות שגורים בז'רגון הישראלי בשנתיים האחרונות. ישנם מונחים כמו אונר"א והגדה המערבית שהיו נוכחים גם לפני אירועי 7 באוקטובר. אך ישנם גם מונחים אחרים, אפילו זמנים ושעות כמו 06:29, שהפכו שמות קוד או נקודות ציון בזמן ששוחזרו ועובדו עד אין קץ, בשידור חי על מרקעי הטלוויזיה, בכתבות
"המושל", סרטה זוכה הפרסים של דנאל אל-פלג, התחיל בכתבה שאל-פלג ערכה עם סבה צבי אל-פלג (נולד בשם אלפלנג), המושל הצבאי של "המשולש הדרומי" בשנים הראשונות לקיומה של המדינה. זאת במסגרת הממשל הצבאי שהוטל על אזרחי ישראל הערבים (1966-1948). את הכתבה גנז בשעתה הצנזור הצבאי והסרט הוא כעת יעד למתקפות מצד שר התרבות מיקי זוהר (הליכוד) והמועצה לביקורת סרטים. זו אף שקלה לפסול את הסרט על
