מדד המגדר 2024 של שוות: המלחמה הבלתי נגמרת וממשלת הימין פוגעות בנשים

ממשלת הימין והמלחמה שהיא מנהלת הובילו להרחבת הפערים המגדרים ולהעמקת אי-השוויון בישראל. כך עולה מדו"ח מדד המגדר של שוות – לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר. הדו"ח שפורסם באחרונה מצביע על תמונת מצב מטרידה של הרעה במעמדן של הנשים בישראל כמעט בכל התחומים. מאחורי הפרסום השנתי עומדות החוקרות הגר צמרת, הדס בן אליהו, נעמי חזן, חנה הרצוג ורונה ברייר־גארב.

המדד, המתפרסם זה 12 שנה, מציג תמונה מפורטת של אי-השוויון בתחומי חיים שונים – עבודה, השכלה, עוני, עוצמה פוליטית וכלכלית, תרבות וספורט, אלימות, משפחה, חלוקת זמן ובריאות. מתחילת המדידה בשנת 2004 חלה ירידה של 23% ברמת אי-השוויון המגדרי הכוללת בישראל – שיפור של 1.2% בממוצע לשנה. אך בתקופת ממשלת הימין מלא-מלא חלה נסיגה ניכרת. "הממד שבו קיים הפער המגדרי העמוק ביותר ממשיך להיות עוצמה פוליטית וכלכלית, והממד השוויוני ביותר הוא השכלה", מציינות המחברות.

תפוצת הנשק והתרחבות האלימות

ביטויים רבים להתרחבות הפערים המגדריים ולהעמקת אי-השוויון בשל הימשכות המלחמה: התעסוקה של רוב הנשים יציבה פחות ומתגמלת פחות משל גברים, ועל כן, ככל שנמשכת המלחמה, כך הן מוחלשות כלכלית עוד יותר. האלימות המלחמתית, וגם האלימות במרחב הציבורי, מחלחלות למרחב הפרטי־משפחתי שבו נשים הן הנפגעות העיקריות. הגידול בתפוצת הנשק הפרטי והיעדר מנגנוני פיקוח עלולים לגרום לעלייה באלימות בחברה בכלל, וכלפי נשים בפרט. הסטת משאבי המדינה למימון המלחמה והכיבוש והמשבר הכלכלי בעקבותיהם אחראים לצמצום השירותים החברתיים ורשת הביטחון הסוציאלית של נשים.

בממד האלימות כלפי נשים חלה הרעה ניכרת. במיוחד בולטים הגידול במספר הנשים המטופלות במרכזים של משרד הרווחה להתמודדות עם אלימות במשפחה והירידה בתחושת הביטחון של נשים. אשתקד נרצחו 35 נשים, לעומת 30 ב-2023, 24 ב-2022 ו-20 ב-2021.

קיימת נסיגה נוספת, שהואצה מאז כינון הממשלה, שסימניה נראו כבר בדו"ח שהתפרסם לפני שנה: "הירידה בייצוג נשים בעקבות בחירות 2022 וההשפעות הכלכליות של מגפת הקורונה מציבות סימן שאלה ביחס לסיכוי שרמת אי-השוויון המגדרי תמשיך להצטמצם בשנים הבאות", נכתב אז. רק 29 נשים מכהנות כחברות כנסת כיום לעומת 91 גברים, וישנן רק חמש שרות בממשלה לעומת 28 שרים. רק מנכ"לית אחת מכהנת במשרדי הממשלה, לעומת 30 מנכ"לים. בראש רשות מקומית עומדות 16 נשים בלבד לעומת 242 גברים.

הדרה שיטתית של נשים

העניין הוא לא רק בייצוג מזערי של נשים בזירה הפוליטית – אלא בהדרה שיטתית של נשים ושל צרכיהן בייחוד מאז הוכרז על ההפיכה המשטרית – כולל פגיעה בהליך החקיקה או בהצעות חוק לקידום נשים ואף בהצעות חוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ולהפרדה מגדרית באקדמיה.

גם בשוק העבודה חלה ירידה ברמת השוויון המגדרי, והפער המגדרי בשכר החודשי הממוצע ממשיך להתרחב. כך למשל השכר החודשי הממוצע בשקלים של הנשים העובדות עומד על כ-9 אלפים שקל, לעומת כ-14 אלף שקל אצל הגברים העובדים. בקרב דורשי עבודה בעלי משלח יד אקדמי בשנת 2024 – 11 אלף היו מובטלים (15.5%), ו-21 אלף (22.6%) היו מובטלות.

בחברה הערבית נמשכת הירידה ברמת האי-שוויון בין נשים לגברים שהחלה בשנת 2018. אולם חלו גידול בפער המגדרי בכמה אינדיקטורים, ובהם השכר החודשי והשעתי, וירידה ניכרת בזכאות לתעודת בגרות. שיעור הנשים הערביות בעלות השכלה אקדמית ממשיך להיות גבוה מעט יותר משיעור הגברים, אך הפער הצטמצם.

במכלול התביעות לגמלת הבטחת הכנסה בביטוח הלאומי 62% הן נשים, ו-38% גברים. בראש משפחות חד-הוריות עומדות בעיקר נשים – 84%. לדברי מחברות הדו"ח, "תעסוקת נשים קשורה קשר הדוק בחלוקת העבודה המגדרית בבית ובמשפחה. נשים הן עדיין האחראיות העיקריות לעבודות השקופות – עבודות הבית והטיפול במשפחה. אחריות זו משמשת במקרים רבים חסם להשתתפות מלאה ושוויונית של נשים בשוק העבודה". בסיכום: הדו"ח הוא קריאת השכמה לנשים… ולגברים.

כלל הנתונים המרכיבים את המדד זמינים באתר יודעת:

yodaat.org

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127463