דיון בעקבות ספר חדש: בחיפוש אחר המעמד הבינוני המזרחי האבוד

דיון לרגל הופעת הספר "מעמד הביניים המזרחי בישראל: ממאבק לניעות לניעות במאבק" (הוצאת מאגנס, 2024) נערך בשבוע שעבר באוניברסיטת תל-אביב. ספרם החדש של פרופ' נסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן ופרופ' אורי כהן, ראש החוג למדיניות ומנהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בוחן את המאבק המזרחי לניעות (מוביליות חברתית) ואת החסמים העומדים בדרכו.

ליאון וכהן חוללו ב-2008 פולמוס ער בקהילת הסוציולוגים עם הפרסום בכתב העת "אלפיים" של מאמרם "לשאלת המעמד הבינוני-המזרחי בישראל". המאמר אתגר את התמודדותן של התיאוריות הקיימות עם קטגוריית המעמד הבינוני-מזרחי "מאחר שמדובר בקבוצה מורכבת שיש לעמוד על מקורותיה, התרחבותה ומשמעותה בכל הנוגע לדיון במזרחים והשפעתם על עיצוב מחדש של מוקדי הכוח". זו הייתה גם קריאת תיגר נגד הסוציולוגיה הביקורתית, שמאז פרסום ספרו של ד"ר שלמה סבירסקי "לא נחשלים אלא מנוחשלים" ב-1981 טענה שקיימת חפיפה "אתנו-מעמדית".

ליאון וכהן במאמרם ב-2008 הצביעו על הריבוד החברתי הגובר בקרב המזרחים. לא עוד פרולטריון מנוצל בידי האליטה האשכנזית, אלא מעמד בינוני עולה – בייחוד בעקבות פתיחת המכללות בפריפריה ותהליך "האקדמיזציה" של מזרחים רבים – דור ראשון בהשכלה הגבוהה. עתה, בוחנים ליאון וכהן את החסמים העומדים בפני אותם מזרחים, ילידי הארץ, דור שני או שלישי של מהגרים מארצות ערביות.

בינוני-בורגני?

נושא המחקר, כפי שמתואר בתחילת הספר, הוא "מעמד בינוני-בורגני מזרחי". כמה ממשתפי הדיון טענו, כי על מנת להעמיק בסוגיה זו יש לדון בכמה שאלות: האם קיים "מעמד בינוני"? האם הוא "בינוני" וגם "בורגני"? האם זו "תופעה מזרחית" או מקיפה, כלומר כזו שניכרת גם בחלקים נוספים בחברה הישראלית כגון ערבים או הדור השני של יוצאי ברית המועצות, ילידי ישראל?

נניח בצד את השאלה השלישית, שכן לגיטימי למקד את המחקר רק במזרחים ולאו דווקא בערבים. אבל השאלה התיאורטית המרכזית היא: "מהו מעמד ביניים" ואיך מאפיינים אותו. בדיון באוניברסיטת תל-אביב שיבח ד"ר גיא אבוטבול-זלינגר (המכללה למינהל) את המחקר אך עמד על כך שאין בו מסד נתונים כדי לאשש או להפריך חלק משמעותי מטיעוניו.

בישראל מקובל לאפיין פערים חברתיים באמצעות "שיטת העשירונים". קרי: חלוקת ההכנסות בין העשירון התחתון ("העני") לעליון ("העשיר"). מעמד הביניים, על פי קריטריון זה מצוין אי-שם בין העשירונים הרביעי לשביעי. למה? כי הוא באמצע. אך שיטת העשירונים מודדת פערים בהכנסה שמקורה בעבודה ובקבלת קצבאות. במילים אחרות: בעלי ההון לא נכללים. לפיכך מדובר בפועל בפערים בתוך מעמד העובדים. אכן קיים ריבוד בתוך המעמד עצמו, למרות שרב המשותף לו (הניצול המעמדי) על המפריד (רמת הכנסה). איפה "המזרחים החדשים" במעמד הבינוני? קשה עד מאוד לקבוע. הייתכן שרובם בעשירונים הנמוכים (אבל לא רק הם) אך בחלקים "טיפסו" אל העשירונים הבינוניים והעליונים?

וסתירה נוספת: הייתכן להיות גם "בינוני" (עבודה שכירה) וגם "בורגני" (חלק ממעמד בעלי ההון). ליאון וכהן אינם מרקסיסטים, אבל כדאי לשים לב: מאז 1848 התייחס קרל מרקס למושג "הבורגנות הזעירה". אך לדידו אין זה מעמד בקפיטליזם, אלא שכבה חברתית "הלכודה" בין שני המעמדות העיקריים, המנוצל והמנצל. ולדימיר לנין הוסיף בכתביו המוקדמים מ-1895, שהבורגנות הזעירה (פקידים, אינטלקטואלים, מורים, מנהלים זוטרים, סוחרים קטנים) אינה מסוגלת לפתח אוטונומיה אידיאולוגית משל עצמה. היא נידונה להיטלטל בין ריאקציה לבין מהפכה, בין אידיאולוגיה בורגנית לבין אידיאולוגיה פרולטרית.

הביזנס והמלחמה האין-סופית

ד"ר רמי אדוט (מכללת נתניה), ציטט בדיון את ההיסטוריון המרקסיסטי הבריטי הנודע אדוארד פאלמר תומפסון כששאל: "האם המעמד הבינוני המזרחי הוא בשביל עצמו?". במילים אחרות, האם פיתח תודעה מעמדית עצמאית? תשובתו של אדוט שלילית, כי "אנשי המעמד הבינוני המזרחי אינם רוצים להיות מזרחים ואינם רוצים שיקראו להם מזרחים".

לדברי אדוט, בעקבות ההגמוניה הניאו-ליברלית בחברה הישראלית, התפורר מעמד הביניים האשכנזי של דור הקמת המדינה ועלה מעמד ביניים מזרחי, "מעמד המנהלים", המשרת את מנגנוני המדינה הקפיטליסטית ואת התאגידים. כמשרת ההון מעמד זה אינו נושא סממנים אתניים, אבל "מסוגל לשנע פרקטיקות ומדיניות כלפי מטה, כלפי המגזרים העממיים יותר". לדבריו השאלה העומדת כעת בפניו היא: "מלחמה אין-סופית, זה טוב או רע לביזנס?".

עוד בנושא: