נתניהו מצליח לשרוד בשלטון בגלל הריק הרעיוני באופוזיציה הציונית

לאחר כיבוש השטחים במלחמת 1967, פעלה ממשלת העבודה לסיפוח שטחים לישראל. לשם כך הוקמו התנחלויות זו אחר זו. אלא שההתנחלויות עצמן חיזקו את מחויבותן של כל ממשלות ישראל למדיניות הסיפוח. הגענו לכך שכלכלת ישראל, ביטחון ישראל, מדיניות החוץ של ישראל ומדיניות הרווחה של ישראל גויסו למפעל ההתנחלויות והסיפוח.

הסכמי אוסלו (1993, 1995) יצרו אשליה של שינוי לעבר מדיניות של שלום. בפועל הם יצרו שלב חדש של כיבוש: כיבוש ללא מחויבות לרוב האוכלוסייה הכבושה.  הפלסטינים, בעזרת מדינות תורמות, קיבלו לידיהם את האחריות לחיי היומיום שלהם ושיחררו את המדינה הכובשת מאחריות זו ומההוצאות הכרוכות בכך.

כל עוד ארה"ב לחצה על ישראל לקיים משא ומתן לשלום, היה קל להכשיל את המו"מ ולתלות את האשמה על הצד השני. כאשר נשיא ארה"ב דאז, בוש הבן, הציע תהליך שלום מחייב, מפת הדרכים של בוש, ביצע ראש הממשלה שרון את ההתנתקות החד-צדדית מעזה וחיסל את התהליך. אינני יודע בוודאות, עד כמה ראש הממשלה אולמרט היה רציני במשא ומתן לשלום בהמשך לוועידת אנאפוליס, שיזם הנשיא בוש הבן. בכל מקרה, אנשי ימין העלו חשדות לשחיתות של אולמרט והצליחו לחסל את שלטונו ואת המשא ומתן לשלום שניהל. נראה לי, שהשחיתות הצילה את חייו.

נתניהו הסיר את המסכה

ממשלת הליכוד בראשות בגין סיפחה את הגולן ב-1981. ממשלת הליכוד בראשות נתניהו פועלת לסיפוח הגדה המערבית. המפלגה היחידה במחנה הציוני שמערערת על מדיניות הסיפוח – מרצ – לא עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות (נובמבר 2022). כל שאר מפלגות האופוזיציה הציונית שותפות למדיניות הזאת.

גם אחרי שקרה אסון 7 באוקטובר, שסיבתו מדיניות ההתנחלויות והסיפוח, טרם שונתה המדיניות. בימים אלה מכים בפלסטינים באכזריות ובממדים שלא נראו כמותם בכל שנות הסכסוך. רק לחץ בינלאומי מונע ביצוע טרנספר של הפלסטינים מהארץ ומגביל את ישראל בביצוע החלופה לטרנספר, ג'נוסייד. גם לכך אין אופוזיציה במחנה הציוני. הרי אם מסרבים למדיניות שלום ואי-אפשר לבצע טרנספר או ג'נוסייד, צריך לפחות ליצור הרתעה.

אופוזיציה מטשטשת הבדלים

אחת הסיבות המרכזיות להצלחתו של נתניהו לשרוד בשלטון היא הריק הרעיוני באופוזיציה הציונית לשלטונו ולדרכו המדינית-ביטחונית. ומריק רעיוני נובע גם ריק מנהיגותי. איזה מנהיג יכול לסחוף המונים, אם אינו מסוגל להציע דרך המנוגדת לדרכו של המנהיג הגרוע שבשלטון?

חשוב לזכור: השלום עם מצרים (1979), שארה"ב כפתה על ישראל, חיזק את הביטחון של ישראל. זו גם הייתה תוצאת השלום עם ירדן (1994). מאז 2002, מציעה הליגה הערבית לישראל שלום עם כל העולם הערבי והמוסלמי תמורת סיום הכיבוש ופתרון מוסכם גם על ישראל לבעיית הפליטים. אך ישראל, בגישה התאבדותית, מסרבת לקבל תוכנית שלום זו. עבור נתניהו ורוב המפלגות הציוניות, הכיבוש וסיפוח השטחים חשובים מהביטחון הקיומי של ישראל!

האיחוד בין העבודה למרצ, העלה את הסיכוי שמפלגה ציונית תציע מדיניות מנוגדת למדיניות הסיפוח וההתנחלויות. עד כה, לאכזבתי, במקום לחדד את ההבדלים ולצאת בקמפיין, שיציע דרך הפוכה למדיניות הנפשעת והאסונית שנתניהו מוביל, מעדיף יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, לטשטש את ההבדלים. בכך הוא מותיר את מפלגתו במיעוט, אשר כמו שאר מפלגות האופוזיציה הציונית, אינו מאתגר באמת את דרכו של נתניהו. האם נותרנו רק עם חד"ש והמפלגות הערביות כמתוות את הדרך הטובה ביותר לקיומה של ישראל?

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/133027/