עבור ראש הממשלה נתניהו המלחמה היא ברכה והשלום קללה

ישראל התנקשה בשבוע שעבר בחייו של אסמאעיל הניה, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, בעת שביקר בטהראן. יום קודם לכן תקף חיל האוויר הישראלי בביירות והרג את פואד שוכר, אחד מראשי חיזבאללה. הפצצה זו הייתה התקיפה הישראלית הראשונה בביירות מאז ההתנקשות בסאלח אל-עארורי בינואר 2024, והפעם השנייה בה תקפה ישראל בביירות מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006.

דוברי הימין חגגו והתרברבו בהצלחת ההתנקשויות, אך ספק אם יש ולו אזרח ישראלי אחד המרגיש בטוח יותר בעקבותיהן. מאז ההתנקשויות שרויים אזרחי ישראל בחשש ובדריכות מתמדת לקראת התגובה הצפויה מאיראן ומלבנון. תגובה זו עלולה להוביל להתלקחות מלחמה אזורית ארוכה, שתעלה לכל הצדדים באלפי הרוגים ובנזק כבד לכלכלה ולתשתיות.

דוחים את העסקה בעקביות

מדוע, אם כן, הורה נתניהו על התנקשויות שכה מסכנות את ביטחונם של אזרחי ישראל? האם התועלת הצבאית המפוקפקת בהריגת ראש הזרוע המדינית של חמאס, שהתגורר בחו"ל ולא היה מעורב בניהול הלחימה בעזה, תרמה איכשהו לסיום המלחמה ולהשבת החטופים? האם הפצצה בלב ביירות הועילה להרגעת החזית הצפונית ולחזרת תושבי הגליל המפונים לבתיהם?

התשובה לשתי השאלות – שלילית. בפני ממשלת הימין הונחה כבר פעמים רבות אפשרות לסיים את המלחמה בעסקת חטופים ובהפסקת אש, אך זו דחתה אותה פעם אחר פעם. נתניהו ובעלי בריתו אינם מתעניינים בגורל החטופים, וגם לא בביטחונם של אזרחי ישראל. כל מבוקשם הוא להישאר בשלטון וליישם את ההפיכה המשטרית בחסות המלחמה ומצב החירום המתמשך. בדרך להגשמת מטרה זו – כל האמצעים כשרים.

נתניהו מעדיף לגרור את ישראל למלחמה אזורית שסופה אינו ידוע ובלבד שלא לוותר על ההפיכה המשטרית וללכת לבחירות. מאז 7 באוקטובר מראים כל הסקרים בעקביות, כי לקואליציה הנוכחית לא יימצא רוב בקלפי. נתניהו מודע לכך, ולכן אין לו שום כוונה להגיע לבחירות בטרם ישלים את השתלטותו על מערכת המשפט. מבחינתו, התגרויות מסוכנות באיראן ובחיזבאללה מועילות בכל תרחיש: אם התגובה של איראן וחיזבאללה תהיה מוגבלת, כפי שהייתה בעקבות המתקפה על הקונסוליה האיראנית בדמשק באפריל, יוכל להתפאר בהצלחה צבאית נוספת ולהרוויח נקודות בדעת הקהל. אם תפרוץ מלחמה אזורית, הרי גם זו דרך להאריך את מצב החירום ולהימנע מבחירות, שבעקבותיהן תסתיים כהונתו  כראש הממשלה והוא ישוב להיות ח"כ מהאופוזיציה הנאשם בפלילים.

האופוזיציה הרופסת

האופוזיציה הציונית הרופסת לנתניהו, מגנץ ועד יאיר גולן, אינה מציבה אלטרנטיבה מדינית ואפילו מעודדת את חרחור המלחמה מצד ממשלת הימין. גנץ קרא השבוע "להגיב מול מדינת לבנון" (לא רק מול חיזבאללה!) ואף לפגוע בתשתיות וברשת החשמל האזרחיות שלה. יו"ר "הדמוקרטים", יאיר גולן, קרא מצדו לכבוש פסגות אסטרטגיות בהרי דרום לבנון ולקיים בהן נוכחות צבאית קבועה.

את האלטרנטיבה היחידה הציגו גם השבוע מק"י וחד"ש, אשר פרסמו גילוי דעת המגנה את ההסלמה המתוכננת: "הפשעים האחרונים, ובראשם ההתנקשות בראש הלשכה המדינית של חמאס, הם ניסיון להיחלץ מההתבוססות בבוץ העזתי באמצעות פתיחה במלחמה אזורית. אין שום קשר בין פשעים אלה לבין ביטחונם של ישראל ואזרחיה. ההתנקשויות נועדו לשרת שתי מטרות: הגברת התמיכה בממשלה מבית לאחר שנכשלה בהשגת היעדים להם התחייבה בפני הציבור הישראלי; והכשלת הניסיונות להפסקת המלחמה ולהגעה לעסקת חטופים".

מול סכנת המלחמה האזורית, על הכוחות הדמוקרטיים בציבור הישראלי לצאת בהמוניהם לרחובות. יש להרחיב את המחאה נגד המלחמה, נגד הפקרת החטופים ונגד התוכניות הפשיסטיות של ממשלת נתניהו. רק התעוררות עממית רחבה, בשותפות בין יהודים לערבים, תוכל להושיע את ישראל ממלחמה הרסנית ומשקיעה מדינית וחברתית.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/131178/