המאבק על תשלום תוספת יוקר המחייה: 58 שנים לשביתתם של מאות פועלים ברחבי הארץ

ב-11 ביולי 1966 דווח בעיתון מעריב על שביתתם למשך שעה של 500 פועלים במקומות עבודה ברחבי הארץ במחאה על אי תשלום תוספת יוקר "ליוזמת השביתה הצטרפו למעלה מ-500 ועדי עובדים, ביניהם גם בבתי חרושת גדולים בתל אביב, גוש דן, ירושלים וחיפה" (מעריב). לאחר תקופה ארוכה של צמיחה כלכלית במשק הישראלי החלה תקופת מיתון כלכלי ב-1965 בעקבות מדיניות מרסנת של הממשלה, הפסקת הזרמת כספי השילומים ממשלת גרמניה וסיום פרויקטים מקיפים במשק (ויקיפדיה).

שר האוצר דאז פנחס ספיר (המערך) הציג בתקציב המדינה ב-1965 העלאות מיסים וצמצום תקציבי "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". (פנחס ספיר) מהלכו של ספיר הוביל לאבטלה גואה ולזעם בקרב הציבור ונועד לעצור את האינפלציה באמצעות פגיעה בעובדים. בדיון בכנסת ביולי 1966 אמר ח"כ מאיר וילנר (רק"ח): "אשמח מאוד אם ראש הממשלה יתמוך בתשלום תוספת היוקר ב-15 ביולי, השאלה איננה רק ב-15 ביולי, היא תבוטל ב-15 בינואר. אם תבוטל שיטת תוספת היוקר, יפתחו סכרים חדשים ליוקר עצמו. לכן אין זה עניין של מה בכך ואין זה ענין חד פעמי. שיטת תוספת היוקר היא אחד ההישגים החשובים של תנועת הפועלים בארץ ישראל ושל ההסתדרות ומי שפוגע בשיטה זאת מציע להפקיר את הפועלים. ולטובת מי "לטובת המשק" – המשק מתחלק לפועלים ולמעבידים, למיליונרים ולמחוסרי עבודה. צריך לדעת לטובת איזה חלק מן המשק, החלק של המיליונרים או החלק של הפועלים השכירים מתבקשים הפועלים לוותר… הפועלים לא יתנו לבטל את תוספת היוקר והם כבר התארגנו בוועדי פועלים בעשרות בתי חרושת ואחת מדרישותיהם הראשונות היא תשלום תוספת היוקר ב-15 ביולי."

חברי רק"ח, מפ"ם ואחדים מסיעת המערך תמכו בתשלום תוספות יוקר המחייה.