"החיים שלנו הם קו אדום": מחאה נשית נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית

מאות נשים הפגינו השבוע (3.7) בעיר טמרה שבגליל על רקע הפשיעה האלימה הגואה בחברה הערבית. הבוקר דווח על רצח נוסף: סמיח אלג'לילי, תושב לוד כבן 50, נרצח בעת שביקר במסגד בטמרה. בכך האמיר מספר מקרי הרצח בציבור הערבי ל-119 מאז תחילת השנה. על רקע זה, השבוע שוחח "זו הדרך" עם מרים אבו אלהיג'א, פעילה בתנועת הנשים בטמרה נגד האלימות והפשיעה.

תודה שאתן משתפות אותנו במאבק שלכן. איך נולדה ההתארגנות "החיים שלנו קו אדום" (חיאתנא ח׳ט אחמר)? מה הוביל להתפתחותה בטמרה?

אנחנו חיות במציאות קשה ובסכנה קיומית. החברה הערבית נאלצת להתמודד באופן יומיומי עם מקרי רצח וירי שלא פוסקים, ואינם פוסחים על שום אדם, שכונה ובית. היוזמה "החיים שלנו הם קו אדום" נולדה בתגובה לריבוי מקרי הרצח בטמרה. היא החלה להתארגן בעקבות הרצח של רואה החשבון אחמד דיאב. אחמד נאבק על חייו שבועיים אחרי שנורה במשרדו, תוצאה של ניסיון הסחיטה האלים והנפוץ שנקרא ״דמי חסות״. לבסוף, למרבה הצער, הוא נקטף בדמי ימיו. הרצח של אחמד התווסף לרצח של אמיר דוואהדה, ילד בן 15 שנורה לפני כארבעה חודשים בשכונה בטמרה כשהיה ליד החברים שלו.

הזעם הגדול היה ההשראה להתארגנות נשית אמיתית לקראת צעדים נוספים למאבק באלימות. אנחנו רוצות להגיד באופן ברור מול ההפקרה המכוונת מצד הממשלה והמשטרה: החיים שלנו הם קו אדום. נשים אמיצות החליטו לשבור את השתיקה, יצאו לרחוב, הכריחו את כל התושבים להשתתף והרימו קול נחרץ ונחוש נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.

איך אתן מגדירות את ההתארגנות ומה מטרותיה?

המטרה שלנו היא לפעול יחד כדי להיאבק באלימות ובפשיעה. נלמד את הנתונים ונבדוק לעומק את שורשי הבעיה בתוך טמרה במיוחד, ונגבש דרכים ופתרונות שאפשר ליישם. יהיו מטרות בטווח הקצר והארוך. אנחנו לא רוצות שהנשק ישתלט על המרחב שלנו ויכפה את עצמו יותר ויאיים על חיי כולם. צריך לקחת בחשבון שחלק מהפתרון הוא קביעת החלטה פוליטית בעניין, ועם ממשלה ימנית קיצונית כזאת קשה יותר להתמודד עם הבעיה. בכל זאת אני מקווה שנצליח להתגבר על התסכולים והמכשולים, יש אנרגיה וצריך להשקיע אותה במקומות הנכונים.

המציאות חייבה אותנו, ואני חושבת שכל אישה שהחליטה להיות חלק מהמאבק יש לה מחויבות מאוד גדולה לחברה. לכן התאספנו יחד, קיימנו ישיבה ראשונה, דיברנו על הקו המנחה של התנועה ומשם חילקנו תפקידים תוך פחות משבוע כדי לקיים את הצעד הראשון בסדר העדיפויות: הפגנה בתוך העיר שהייתה אמורה להתקיים ביום חמישי האחרון, אבל המשטרה סירבה לאשר אותה בטענות מגוחכות.

כיצד אתן מתכננות לממש את מטרות ההתארגנות?

יצאנו לדרך בתהלוכה שהתקיימה ביום רביעי בהשתתפות מאות נשים וגברים עם משפחות שכולות, למרות כל ההפחדות וניסיונות ההשתקה. חשוב להדגיש שהתנועה עודנה בשלבי התהוות, אבל היא קמה מתוך אמונה עמוקה בתפקידן החלוצי של נשים בהתנעת שינויים חברתיים. אנחנו שואפות להפוך לגוף עם אסטרטגיה מקיפה וארוכת טווח הכוללת צעדים קונקרטיים נגד הפשיעה והאלימות בעיר. אני מאוד מקווה שנצליח לבסס מודל עבודה שאפשר לשעתק בתוך כל עיר וכפר בחברה הערבית. כדי לממש את התוכנית שנלמד וננסח יחד, אנחנו מוכנות לשלב ידיים ולשתף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים בתוך העיר המאמינים ביכולת ובקו של התנועה, כדי להיאבק נגד האלימות והפשיעה ולהציל את כולנו ממרחץ הדמים.

מה האתגרים העומדים בפניכן?

האתגרים אינם קלים כלל וכלל, ואנחנו מודעות לכך. קודם כל, הקמנו תנועה נשית, הראינו שאנחנו קיימות ושיש לנו קול. הקמת התנועה שוברת חסמים ואת מה שנקרא ״מוסכמות חברתיות״. אנחנו מתעקשות להשמיע את קולנו ומסרבות להשתקה – בין אם היא חברתית-פטריארכלית או השתקה שלטונית שמלווה ברדיפה פוליטית. חשוב לציין ששני סוגי הדיכוי מזינים אחד את השני.

מה לדעתכן התפקיד של נשים במיגור האלימות והפשיעה?

בסוגיית האלימות והפשיעה, הנשים מודרות ממוקדי קבלת ההחלטות ומתייחסים אליהן כאל שקופות, אבל בעת הטיפול אנחנו נושאות את כל הנטל. אין מענה אמיתי לצרכים שלנו. אבל אני גם לא אתעלם מזה שאין מענה אמיתי למצוקה מצד הגורמים המוסמכים, שיש להם את כל הכלים לסיכול הפשיעה והם פשוט מתעלמים. הכל כבר נכתב בדו״ח מבקר המדינה: 50 אלף צעירים חסרי מעש שאין להם אופק ועלולים ליפול אל מלכודת הפשיעה, המספרים המטפסים של הנרצחים והנרצחות, וההשוואה הידועה בין החברה היהודית והחברה הערבית, הן במספרי הקורבנות והן בפענוחים. התוצאות הן מובהקות.

יש לנו אחריות כלפי האנשים שמסביבנו. אנחנו נלמד את הצרכים שלהם ונקשיב להם – ובמיוחד לנשים הנפגעות. אנחנו מתכננות לקיים הרצאות וסדנאות בנושא. למרות הכל, חשוב לנו להראות שיש תקווה.

האם לדעתכן יכולה לצמוח תנועת נשים ארצית למאבק באלימות ובפשיעה?

מוקדם מדי לומר שתצמח תנועת נשים ארצית, במיוחד עם כל האתגרים מסביב. עם זאת, זו הסוגייה הבוערת ביותר בחברה הערבית ואנחנו מקבלות תמיכה גדולה גם מצד נשים מחוץ לעיר. יש בכך מסר איתן, כי אנחנו מתנגדות לניסיון לפורר ולהחליש את החברה שלנו. אנחנו מקוות שנצליח להוביל שינוי בטמרה, וכן נהווה דוגמה למאבק ללא מורא, שיכול לעודד את הנשים בכל הארץ לפעול ולהשמיע את קולן.