סאלח, סמיר, סמי בין ערבית לעברית – גלגוליו של הסופר סמי מיכאל

סאלח, סמיר, סמי – אלה גלגולי שמו של הסופר סמי מיכאל שב-1 במאי מלאו שלושים יום למותו. מיכאל נאסף אל אבותיו בשיבה טובה בגיל 97. הסופר הדגול ומעוטר הפרסים נולד בבגדאד באוגוסט 1925. בפי עולי עיראק, בגדאד היא "סית אלבלאד", דהיינו "הגברת של הארצות".

מיכאל היה עד צעיר בפרהוד, הפוגרום האלים נגד יהודי ארם נהריים ב-1942. הוא היה אז פעיל פוליטי נמרץ, חבר המפלגה הקומוניסטית העיראקית, שרכש במולדתו השכלה גבוהה. ב-1948, עקב הרדיפות, ירד למחתרת, ברח  לאיראן, ובהמשך הגיע ארצה בדרך-לא-דרך.  כאן הצטרף מיכאל למק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית). היה חבר מערכת העיתון הקומוניסטי בשפה הערבית "אל אתחאד". התבלט בעיתון כאחד הכותבים היצירתיים  תחת שם העט סמיר מארד. סמי מיכאל מרד ברבות מן המוסכמות הממסדיות, הפוליטיות והחברתיות.

במהלך חייו הארוכים, דאג מיכאל לאזן בין שתי התרבויות האחיות: הערבית והעברית, וגם בין שתי השפות שאהבן כבבת עינו. הוא הגדיר את עצמו יהודי-ערבי. לא כולם יודעים שידע לאחד קרעים ולכבות שריפות פוליטיות ועדתיות. היה אחד מעלי הכותרת של הז'אנר הספרותי החיפאי, על אף שגר במעלות-תרשיחא שנים רבות. קשר קשרים חברתיים וידידותיים עם בני כל רובדי האוכלוסייה המגוונת בגליל.

אירחתי בביתי כמה פעמים את מיכאל ורעייתו רחל (רוחה) וחברים יוצרים: ששון סומך, עדה אהרוני, סמיח אל-קאסם,  הסופר המצרי עלי סאלם. מיכאל אף העניק לי את מרבית יצירותיו עם הקדשות ידידותיות. החלפנו מכתבים רבים. עם חברי הסופרים והמתרגמים: אמין  כיר אלדין מחורפיש ועיסאם עראף ממעיליא, ערכנו בביתו בחיפה ביקור תנחומים בעת שמשפחתו ישבה שבעה. פגשנו שם מנחמים יהודים וערבים רבים שבאו לכבד את זכרו של המנוח. אלמנתו רחל עטפה אותנו בחיבה ובאהבה.

עוד בנושא: