רות שלוס ציירת חברתית נולדה ב-22 בנובמבר 1922 בנירנברג (גרמניה) ; ציורה נגעו בסוגיות חברתיות

הציירת החברתית רות שְׁלוֹס נולדה לפני 99 שנה, ב-22 בנובמבר 1922 בעיר נירנברג בגרמניה ונפטרה ביולי 2013 בביתה בכפר שמריהו. לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה שלוס בציור הפיגורטיבי ומאבק האדם עמד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית ביחידים והקבוצות בחברה הקפיטליסטית הנתונים לדיכוי, קיפוח ואפליה: מובטלים, עובדים, תושבי המעברות ושכונות העוני, ילדים, זקנים, נשים ופליטים פלסטינים.

שלוס התיישבה ב-1937 יחד עם משפחתה במשק חקלאי שבכפר שמריהו. בין השנים 1942-1938 היא למדה בבצלאל והצטרפה לקומונה של השומר הצעיר. בשנים אלה התגבשו עמדותיה הסוציאליסטית, בהן היא דגלה כל חייה.

בשנות ה-50 החלה שלוס להציג בתערוכות שונות ועבודותיה משנתוניה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר שהיו לסימן ההיכר שלה במשך שנים רבות. שלוס הושפעה רבות מהריאליזם הסוציאליסטי, יחד עם ציירים ישראלים נוספים כגון שרגא וייל ויוחנן סימון. בין השנים 1951-1949 היא למדה בפאריס ובשנת 1951 היא נישאה לפרופ’ בנימין כהן המנוח, שהיה אז רכז ההנהגה הארצית של השומר הצעיר.

בשנת 1953 הם גורשו מהקיבוץ בשל דעותיהם, פרשו ממפ”ם והצטרפו, יחד עם פעילי מפלגת השמאל הסוציאליסטי, לשורות המפלגה הקומוניסטית. כחברי מפלגה פעלו במסגרת המוסדות שלה, לקחו חלק בהפגנות שארגנה וכמו רבים אחרים – גם שילמו על כך את מלוא המחיר החברתי, בבדידות ובנידוי. עם פילוג מק”י ב-1965 בני הזוג פרשו מהמפלגה, אך המשיכו לדבוק עד מותם ברעיונות השלום, הצדק החברתי והסוציאליזם.

בין השנים 1983-1962 ציירה שלוס בסטודיו ששכרה בסמוך לנמל יפו ונחשפה למצוקותיהן הקשות של המשפחות הערביות והיהודיות בעיר. כמו כן, היא ציירה יצירות וכרזות רבות נגד מלחמת וייטנאם, נגד מלחמת לבנון, נגד הכיבוש ולמען השלום הישראלי-פלסטיני. בשנות חייה האחרונות, ציירה שלוס עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד והפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא ממשיכה להתמקד במקופחים: ביניהם זקנים ועצירים פלסטינים קורבנות צבא הכיבוש קשורי עיניים. ב-2006 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית האחרונה של יצירותיה במשכן לאמנות שבקיבוץ עין חרוד.

שלוס זכתה במדליית כסף, בתערוכה בינלאומית בלייפציג, מזרח גרמניה (1965). כמו כן זכתה במלגת שהייה מטעם קריית האומנים הבינלאומית – “הסיטה”, פריז, צרפת .(1977) היא הותירה אחריה שתי בנות ונכדים. בנותיה הן ההיסטוריונית רעיה כהן וד”ר נורית כהן-עברון. נכדה, עמרי עברון, הוא חבר הוועד המרכזי של מק”י ומזכיר סניף תל-אביב של המפלגה