נותר על הנייר: עשור לכניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה

ביוני 2022 צוין עשור לכניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה. חוק זה נועד לספק הגנות לעובדים הפגיעים והמוחלשים ביותר במשק הישראלי – בהם עובדי קבלן בענפי הניקיון, השמירה והאבטחה וההסעדה. על חשיבות החוק מעיד סקר שערך החשב הכללי באוצר בשנת 2020. ממנו עולה כי מ-2,500 עובדים שמצבם נבדק סבלו 44% מהפרות של זכויותיהם.

יצוין שבמקביל, רק ביוני 2023 אישרה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לראשונה את התקנות המסדירות את חישוב ערך השעה של עובדי קבלן בענפי השמירה, הניקיון וההסעדה. מטרתן – למנוע מצב של זכיית קבלנים במכרזים במחירי הפסד תוך פגיעה בזכויות העובדים.

תקנות ערך השעה הן חלק מיישום החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה מ-2011, המטיל אחריות על מזמיני השירותים בענפי הניקיון, השמירה וההסעדה באשר ליישום זכויות עובדי הקבלן המועסקים אצלם. זאת, בין היתר באמצעות מניעת חוזי הפסד וחיובם של מזמיני השירות להביא בחשבון את עלות "ערך השעה" של העובדים בשלב חתימת החוזה. התקנות כוללות פירוט רכיבי השכר הנוספים לה זכאי העובד ושיש להביא בחשבון. בין אותם רכיבים: החזר הוצאות נסיעה, דמי מחלה, דמי חגים ויום בחירות. כמו כן ישנה התייחסות לשעות נוספות ולשעות מנוחה שבועית וכן פירוט מנגנון העדכון של רכיבי השכר השונים ודרכי החישוב שיש להביא בחשבון בעת חישוב ערך שעת העבודה.

לציון עשור לחוק, פרסם קו לעובד דו"ח מצב שכתבו עו"ד דיאנה בארון ועו"ד נגה בוזגלו בכותרת: "עשור לחוק להגברת האכיפה – מדוע הפוטנציאל לא מומש?". מהדו"ח עולה שהיוזמה לחוק נולדה בעקבות תלונות של עובדי קבלן על הפרת זכויותיהם בתקופת האינתיפאדה השנייה. בין הפונים היו שומרים ומאבטחים, עובדי ניקיון ועובדי חברות כוח-אדם במגזר הציבורי והפרטי. בניסיון להיענות לתלונות הרבות, פנינו למנהלי משאבי אנוש בחברות בהן הועסקו העובדים על מנת ליידע אותם על הפרות זכויות העובדים שמבצעים קבלני כוח האדם איתם התקשרו. "לא מכיר אותו, הוא לא עובד שלי" – הייתה התשובה לרוב. "לא מכיר" את השומר שבירך אותו בכניסה ב"בוקר טוב" כשהגיע לעבודה, "לא מכיר" את המזכירה שקיבלה ממנו כל יום משימות עבודה, וכן הלאה.

אחד המקרים הבוטים שנידון בבית הדין הארצי לעבודה,  היה של עובדת ניקיון בבנק הפועלים. הקבלן-המעסיק לא הצהיר על עבודתה ולא שילם עבורה לביטוח הלאומי. העובדת, שלא קיבלה דמי לידה, נאלצה לחזור לעבוד זמן קצר לאחר שחרורה מבית החולים. היא תיארה איך לקחה את התינוקת לעבודה בסל-קל הניחה אותה קרוב ומדי כמה שעות הניקה אותה. הבנק התבצר בעמדתו, שהאחריות כולה היא של הקבלן. אך בית הדין קבע, שמדובר במעסיקים במשותף. זה היה תקדים אך לא כזה שהפך הלכה.

שורה של ארגונים חברו בפורום לאכיפת זכויות עובדים כדי לקדם את החוק: קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב, איתך-מעכי, משפטניות לצדק חברתי ושדולת הנשים. אך עורכי הדין ששקדו על ניסוח החוק נתקלו בהתנגדות חזקה בקרב המעסיקים מזמיני השירות. ח"כ יולי תמיר (העבודה), הניחה על שולחן הכנסת את חוק "אחריות מזמין השירות".  במקביל, הוביל הפורום קמפיין ציבורי רחב שכלל כתבות בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה, בהן רואיינו העובדים שסיפרו על התעללות הקבלנים, נערכו כנסים בכנסת ומחוצה לה. המושג "אחריות מזמין השירות", שהיה זר לגמרי, השתרש בשיח הציבורי.

אך לאחר הבחירות לכנסת התברר, כי ח"כ תמיר לא דאגה לבקש מתן רציפות להצעת החוק. לכן היה צורך להניחה מחדש. ח"כ שלי יחימוביץ (העבודה) הניחה שוב את החוק, שבהמשך היה להצעת חוק ממשלתית. משרד העבודה הוסיף לו כלי אכיפה משמעותיים כמו עיצומים כספיים ופרסום שמות המעסיקים שהיו אחראים להפרת זכויות עובדים. החוק עבר בקריאה ראשונה, אך התעכב כמה שנים בשל דרישת הממשלה להחריג את המגזר הציבורי מאחריות. ח"כ חיים כץ (הליכוד), סירב להעביר את הצעת החוק תוך החרגת המגזר הציבורי כמעסיק. שנתיים הייתה ההצעה תקועה, עד שהממשלה נסוגה והיא אושרה ללא ההחרגה.

בשנים הראשונות הייתה ההרתעה חזקה ומפלס ההפרות של זכויות עובדי קבלן ירד. אך כחלוף הזמן כורסם החוק או לא יושם כהלכה, והאפקטיביות שלו ירדה. הדו"ח מלמד כי הפעילות של זרוע האכיפה במשרד העבודה אינה בולמת הפרה של זכויות העובדים ומצביע על קשיים בחוק וביישומו.