שקרי או אמיתי: על הטבח בכפר טנטורה בעקבות ספרו של פרופ' אלון קונפינו

ספרו של פרופ' אלון קונפינו, "חוף טנטורה: חורבנו של כפר פלסטיני, 1948", שפורסם השנה בהוצאת פרדס, עוסק בכיבוש הכפר הפלסטיני טנטורה במאי 1948 בידי חטיבת אלכסנדרוני. אף על פי שסיפור הכפר נחקר ותואר בתקשורת הכתובה ובזו האלקטרונית (טלוויזיה, קולנוע), נעשים ניסיונות למוחקו או לחלופין – לייצר סביבו נרטיב אחר.  תופעה זו מוכרת היטב בספרות ההיסטורית-העיונית בכלל, וזו העוסקת בנושאים רגישים הקשורים ב"טוהר הנשק" כפוגרום, רצח אתני, אונס, הרס מוחלט וגירוש.

טנטורה היה כפר דייגים על חוף הים התיכון, סמוך לכפר פראדיס, לשם פונו הניצולים מהכיבוש ומההרג. היום שוכן על אדמות הכפר החרב קיבוץ נחשולים. אין במקום כל זכר לאירוע הטראומטי: לא אבן הנצחה, לא שלט הסברה, לא מפה ולא צילום כלשהו. יישוב שמנה יותר מאלף תושבים נמחה מעל פני האדמה ומספרי ההיסטוריה של מלחמת 1948/1949.

אילו היה טנטורה דוגמא בודדה, הוא היה בוודאי נשכח לחלוטין. אך גורל דומה היה מנת חלקם של מאות יישובים ערבים: כפרים, כפרונים, חזבות, עיירות ושכונות רבות בערים מעורבות. נזכיר כמה מהם: דיר יאסין, דווימה, אבו-זוריק, צברין, ספסף, סעסע (סאסא), חס'אס, עין-זיבון, לוד, רמלה, איסדוד (אשדוד), ראבסייה, כפרי לטרון ועוד. כל היישובים הללו, נהרסו ונטחנו עד עפר בטענה שקרית של מניעת היישום של זכות השיבה.

בעת המלחמה ולאחריה, הוצדק כל ההליך ההרסני הזה  בהרחקת הסכנה מיישובים סמוכים לצירי תנועה ראשיים. אך עיון במפת ההתיישבות הפלסטינית ערב המלחמה מלמד, כי נמחקו גם יישובים רבים שהיו ממוקמים הרחק מכבישים ראשיים. המטרה העיקרית של ההרס, ההרג והטרנספר של אוכלוסיות היה – הכשרת קרקעות להתיישבות יהודית. ותיקי הארץ מכירים מקומות ברחבי ישראל בשמם הערבי – בפרוזדור ירושלים, במישור החוף, בכרמל ובשאר הארץ.

המחקר האקדמי והפולמוס סביבו

יחידה של חטיבת אלכסנדרוני כבשה את הכפר טנטורה במאי 1948, הרגה עשרות מתושביו וגירשה כאלף נותרים. בשנות ה-90, יובל שנים לאחר טבח זה, כתב הסטודנט תדי כ"ץ עבודת מסטר לתואר שני בנושא באוניברסיטת חיפה. החוקר התבסס על מאות ראיונות אישיים של ניצולים שנשמרו על סלילים. כמו כן תיחקר כ"ץ אנשי התיישבות, בעיקר מזיכרון יעקב, שהגיעו למקום מיד לאחר הטבח. עבודתו הוכרה כמצוינת, אך גם עוררה שערורייה רבתי. מאז מתחולל פולמוס חריף בנושא. הוויכוח ניעור מחדש בכתבה של אמיר גילת ב"מעריב" וברשימות תגובה לכתבה.

שנים לאחר מכן נערך באוניברסיטת תל-אביב כנס בנושא: "טבח היה או לא היה". בכנס השתתף בן-ציון פרידן, מפקד בקרב זה. טענתו הייתה שבמלחמה נרחבת על כפר, לא יכול המפקד להשגיח ולפקח על הוראות פתיחה באש בכל אתר ואתר של הקרב. אלון קונפינו כתב את ספרו במהלך שבועות ספורים. אך לדבריו פרשת טנטורה "מסעירה את דמיונו" זה יותר מ-20 שנה. כהיסטוריון ניתן לצפות שיבחן את כל המידע הקיים,  יחפש מקורות, ואם יתמזל מזלו גם ימצא חומר נוסף, ואז יציע את מסקנות מחקרו ואת תובנותיו לגבי משמעותן.

ואכן, קונפינו מבטיח לחקור אם היה או לא היה טבח בטנטורה: "נשעה את השיפוט עד אשר כל הראיות יהיו לפנינו". בתחילת ספרו משבח קונפינו את אלון שוורץ, יוצרו של סרט תיעודי על הפרשה שהופק אשתקד ומתארו כ"אבן דרך בהיסטוריה של הטבח בטנטורה". זה אכן סרט מטלטל, אך ככל סרט ערכו ההיסטורי מוגבל נוכח שיקולי העריכה של היוצרים. כך קונפינו כאילו מייתר את הקריאה בספרו. אבל זו ראויה לתשומת לב דווקא בימים אלה.

המכחישים והעדויות של הניצולים

מלחמת 48' לוותה בשורה של מעשי זוועה שביצעו יהודים וערבים, לרבות רצח, אונס וביזה, וחלקם אף ראויים להגדרה כפשעי מלחמה. הראיות המבססות אותם מצויות בין היתר בדו"חות פעולה רשמיים, ברישומים של מנהיגים ובהם דוד בן־גוריון, ואף בפרוטוקולים של ישיבות הממשלה. שר אחד אף קבל על "מעשים נאציים" שהגיעו לידיעתו מהחזית.  כמה מדיווחים אלה הובילו להקמתן של ועדות חקירה. התשובה הראשונה שאפשר לתת לשאלה, אם היה או לא היה טבח גם בטנטורה, היא על כן: מאוד יכול להיות.

קונפינו השתדל לשים ידו על כל המקורות הקיימים, לרבות חומר הגלם שהיה ברשות החוקר כ"ץ; אך "ראיית זהב" חדשה הוא לא גילה. הוא ראיין כמה ממשתתפי הקרב וכמה מפליטי הכפר. פה ושם איתר רישומים שלא שימשו חוקרים לפניו והצליב פרטים, אך נשארו סימני שאלה, שכן לא נמצא סיכום קרב רשמי המתעד את פשעי טנטורה. חשוב לציין כי עובדה זו כשלעצמה אינה מוכיחה דבר: אולי היה והועלם; אולי לא תועד טבח כי לא היה כזה.

החוקר מזכיר שוב ושוב את הטענה בדבר הימצאותם של "קברי אחים". הוא מסתמך בעיקר על מה שהוא מתאר כעדויות של פליטי הכפר. לדבריו, שמר על הכללים הביקורתיים של התיעוד בעל פה ולכן הוא פוסק: "כל אלה די בהם כדי לאמת כי התרחש הרג של תושבים חסרי הגנה בכפר אחרי הקרב". לכן הוא מורה לקוראיו: "אימרו מעתה הטבח בטנטורה". מסקנתו סותרת את הגירסה של חיילי חטיבת אלכסנדרוני ושל החוקר-ההיסטוריון פרופ' יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה, המכחישים רצח, טבח ואונס ב-48'.

עדויות על הטבח נשמעו בסיור שערכה עמותת "זוכרות" בטנטורה, בו השתתפו גם ניצולים. אחד מהם, פאוזי מחמוד אחמד טנג'ני (אבו חאלד), שהשתתף באזכרה, אמר בין השאר: "אני לא יודע למה היהודים עשו לנו את זה. לקחו אותנו לבית הקברות של הכפר, ושם סידרו אותנו בשורות, הובילו אותנו ליד שיח הסברס (צבר) ושם ירו בנו. חזרו על טבח זה בקבוצות של עשרות". עדויות דומות מסרו עבד אל רחמן דכנאש, רוק עשמארי (אבו סעיש) ואחרים. הם תיארו את הירי למוות ב-40 עד 50 תושבים. במקום שהיה בית הקברות, בו הוטמנו גופות הקורבנות הערבים בקבר אחים, קיים היום מגרש החניה של חוף דור. מהעדויות ניתן להסיק שאכן התרחש טבח בטנטורה. אך לדעתי, מן ראוי לערוך בדיקה מדעית של עצמות הנרצחים למרות שחלפו שנים רבות. בדיקות דומות נעשות בשנים האחרונות בקורבנות המשטר הפשיסטי ששלט בספרד בשנים 1939-1936.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/123982