הקומוניסטית הישראלית שפרה איבנקוביצר הלכה לעולמה היום לפני 58 שנים

היום לפני 58 שנים הלכה לעולמה שפרה איבנקוביצר. קומוניסטית שבנעוריה הושפעה עמוקות ממהפכת אוקטובר 1917 ואשר הצטרפה למפלגה הקומוניסטית בארץ ב-1926.

שפרה נולדה במאי 1898 למשפחה יהודית ענייה בת 10 נפשות בכפר דוברובקה שבפלך ווהלין באוקראינה. סייעה לאמה במשק הבית ובעבודות תפירה. לא למדה בבית-ספר. בעזרת אחיה למדה קרוא וכתוב באידיש, ובעזרת חברה – קרוא וכתוב ברוסית. לאחר שאביה חלה והמצוקה בבית הייתה קשה מנשוא, החלה בגיל 16 לתפור בבתי איכרים.

בהיותה בת 19, פרצה מהפכת אוקטובר 1917. המהפכה עוררה בה התלהבות, והיא התנדבה לנהל בקרב האיכרים הסברה למען השלטון הסובייטי. כוחות הפלישה (האינטרבנציה) של בריטניה, ארצות-הברית, צרפת, יפן ומדינות אחרות, שחתרו לדכא את המהפכה בכוח, איפשרו פרעות ביהודים.

במציאות קשה זו יצאה מכפר הולדתה.
הגיעה לפלשתינה ב-21 בינואר 1922 עם גל ההגירה שקיבל את הכינוי “העלייה השנייה”. בירושלים, במסגרת הקבוצה שנקראה “גדוד העבודה”, הועסקה במחצבות, בבנייה ובסלילת כבישים. ראשי גדוד העבודה ניסו להתחרות בפועלים הערבים באמצעות הנמכת דרישות השכר של הפועלים היהודים. צעד זה הוביל לתסיסה פוליטית בגדוד.

ב-1923 עברו חברים מהגדוד, ושפרה ביניהם, לעבוד בקיבוצים שונים בעמק יזרעאל. בשהותה בעין חרוד ובתל יוסף נתקלה לראשונה במציאות של נישול פלאחים ערבים מאדמתם. יחד עם חברותיה שהושפעו מרעיונות מהפכת אוקטובר, נדדה שפרה לתל-חי, אך גם שם לא מצאה את מקומה.

מסע הסברה שניהלה המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית בשנים 1925-1924 נגד הנישול של הפלאחים באזור עפולה העמיק את הוויכוחים בגדוד העבודה. ראשי הגדוד החליטו לסלק משורותיהם את אלה שצידדו בעמדת הקומוניסטים נגד הנישול. אחד המגורשים היה שלמה דבורקין (לימים מזכיר סניף ירושלים של המפלגה). בעזרתו הגיעה שפרה לתל-אביב בסוף 1925 ויצרה קשר עם המפלגה הקומוניסטית. ב-8 במאי 1926 נתקבלה כחברה במפלגה, שפעלה אז בתנאיי מחתרת.

פעילותה הראשונה כחברת המפלגה הייתה – ארגון מאבק של דיירי הצריף בו גרה נגד העלאת שכר הדירה. המאבק נחל הצלחה. שכניה גילו עניין בעמדות המפלגה, ועל רקע זה ארגנה שפרה קבוצת צעירות ולימדה אותן את יסודות המרקסיזם.
בשנת 1929 אסרו בלשי המטרה הבריטית את שפרה והיא הוחזקה בכלא בית לחם במשך חודש ימים למרות שהייתה בהריון (עם בתה שולה) ומצבה הבריאותי היה רופף.

שפרה הועסקה כתופרת במקומות עבודה שונים, ונבחרה לא אחת לוועד העובדים. היא דחתה שוב ושוב הצעות של מעסיקים ושל נציגי ההסתדרות לפרוש מהמפלגה לטובת סידור בעבודה שהשכר המשולם בה גבוה יותר.

במסגרת אגודת המחט (האיגוד המקצועי של התופרות והתופרים) בת”א ארגנה בהצלחה מאבקים להעלאת שכר ונגד הסכם בין ההסתדרות והמעבידים שהפקיר את האינטרסים של הפועלים.
ב-1950 רכשה דירה בת שני חדרים בקומת קרקע בשיכון ותיקי ההסתדרות קריית שלום, שהוקם אז בדרום ת”א. בחצר דירתה טיפחה גינה קטנה ובה עצי פרי ושיחי ורדים. ב-1952 נאלצה לפרוש מעבודתה והתמסרה לפעילות שכונתית.

חיים גרג’י, שהיה מזכיר תא המפלגה באזור מגוריה, כתב ברשימה לזכרה (“קול העם”, 21.11.1965), כי בקריית שלום יזמה וניהלה מאבקים של תושבים למען תחבורה ציבורית סדירה, לשירות יעיל וזול בצרכניות ( חנויות מכולת שניהלה ההסתדרות) ולסילוק המזבלה משדות מקווה ישראל. שפרה איבנקוביצר, סיכם גרג’י, אימצה לעצמה את צרותיו של מעמד הפועלים כולו. היא דרשה מחבריה, וקודם כל מעצמה, מסירות למפלגה, משמעת ודבקות במטרה.