שביתת פועלי הטקסטיל בעיירה לורנס, מסצ’וסטס בארה”ב, פרצה לפני 110 שנים, ב-12 בינואר 1921

שביתת פועלי הטקסטיל בעריית לורנס, מסצ’וסטס בארה”ב, פרצה לפני 110 שנים, ב-12 בינואר 1921. השביתה פרצה בדרישה לשבוע עבודה של 54 שעות, למען תוספות שכר ותשלום של שעות נוספות. במהלכה נרשמו מחאות המוניות ומעשי דיכוי מצד כוחות הביטחון במהלכם נהרגו שלושה עובדים, מאות נפצעו וכ-300 נעצרו. השביתה החלה בעקבות החלטתו של בעל מתפרה להוריד את שכרן של פועלות המפעל ללא התראה מוקדמת לפועלות. בינואר 1912 נכנס לתוקפו חוק חדש, שהגביל את שעות העבודה בשבוע, ונועד להגן על הפועלים כדי שלא יועסקו שעות רבות מדי. כתגובה לחוק, החליט בעל המפעל להוריד את שכרן של הפועלות, בטענה כי הן עובדות פחות שעות, ולכן זכאיות לפחות שכר. השביתה התפשטה במהרה בעיר, ובתוך שבוע הקיפה למעלה מ-25,000 שובתים.

השביתה נמשכה כחודשיים וקראה תיגר בהצלחה על התפיסה המסורתית של האיגודים המקצועיים שהיו מאוגדים בפדרציית העבודה האמריקאית (AFL) שראתה במהגרים, ובעיקר בנשים ובעובדים ממוצאים אתניים מגוונים ציבור שלא יוכל להיות מאורגן באיגוד מקצועי. השביתה הוסיפה רבות ליוקרתו של ארגון הפועלים הצעיר והמיליטנטי “פועלי התעשייה של עולם”.

בשביתה לקחו חלק עובדי טקסטיל מ-51 מדינות ובהם יהודים רבים. שביתת לורנס ידועה גם כ”שביתת הלחם והשושנים”, בעקבות סיסמה שנטבעה על-ידי רוז שניידרמן פמיניסטית סוציאליסטית יהודית שפעלה בתחילת המאה ה-20. בנאום שנשאה שניידרמן ב-1911 אמרה שנשים “צריכות לחם, אבל צריכות גם שושנים”, כלומר: התגמול על העבודה צריך להספיק גם למותרות ולא רק לצרכים בסיסיים. כינוי נוסף שניתן לשביתה היה “השביתה עבור שלוש כיכרות הלחם”, ביטוי שנטבע בעקבות סכום הכסף שקוזז משכר הפועלות, סכום שהיה שווה לעלותן של שלוש כיכרות לחם. ביטויים אלה היו שגורים בפי השובתים ומאוחר יותר אומצו בספרות הסוציאליסטית האמריקאית, שתיארה את התרחשות השביתה.

לקראת סוף פברואר 1912 ובעקבות התמיכה שצברה השביתה בקרב עובדים ברחבי ארה”ב, התערבו הבית הלבן והסנאט, והוקמה ועדה בתחילת חודש מרץ כדי לחקור את מצב העובדים בעיירה ועדויות התקבלו מאת העובדים והרשויות. הוועדה של הבית הלבן, הנחישות של השובתות והשובתים יחד עם עניין היקף השביתות מצד העיתונות נתנו אותותיהם במעסיקים אשר הציעו לראשונה פשרה ב-1 במרץ שכללה העלאה של 5% בשכר לכל העובדים. העובדים דחו את ההצעה. לאחר כמה ימי דיונים, ב-12 במרץ, המעסיקים קיבלו את כל דרישות העובדים מחשש לשביתות דומות, גם חברות טקסטיל מחוץ ללורנס החליטו לאמץ את תנאי התעסוקה שהתקבלו ובכך הסתיימה השביתה עם ניצחון מוחץ של הפועלים