50 שנה לרצח של הזמר והמלחין הקומוניסטי הצ’יליאני ויקטור חארה

לאחרונה מלאה חצי מאה לרציחתו של הזמר, המלחין, הבמאי והפעיל הקומוניסטי הצ’יליאני ויקטור חארה. ב-1970 תמך חארה במועמדותו של סלבדור איינדה הסוציאליסט לנשיאות צ’ילה. במשך שלוש שנות שלטונו של איינדה זכה חארה להצלחה רבה ולפרסום במולדתו וברחבי אמריקה הלטינית.

חארה היה אמן רב פנים: הוא שר, פרט על גיטרה, הלחין, למד מחזאות, ביים מחזות והתאהב בצילום. כל האמצעים שימשו את חארה להביע את רעיונותיו, שהיו בהירים: צ’ילה, פועלים, שוויון ואמנות פוליטית. שיריו תורגמו לשפות רבות והולחנו בידי המוסיקאים הגדולים בעולם לרבות ג’ואן ביאז, בוב דילן ורוג’ר ווטרס.

חטיפה ועינויים באצטדיון הלאומי

בבוקר של יומה השני של ההפיכה הצבאית העקובה מדם בצ’ילה, שניהל הגנרל אוגוסטו פינושה, ב-12 בספטמבר 1973, נכנסו חיילים לבניין הנהלת האוניברסיטה בסנטיאגו וריכזו בפטיו המרכזי את כל יושביו וביניהם חארה והגיטרה שלו. כמעט 600 אנשים הובלו לאצטדיון הלאומי שהוסב למרכז מעצר ועינויים (כעת – האצטדיון ע”ש ויקטור חארה).

כשנכנס למתחם, ידיו מאחורי ראשו, כמו שאר העצורים, זיהה אותו אחד החיילים. “הם מביאים לכאן את הבן זונה הזה”, צעק החייל. חארה הוצא בכוח משורת העצורים באמצעות מכה בקת רובה. המכה האיומה הפילה אותו והחייל החל לבעוט בו.” החייל היכה אותו שוב ושוב. בגוף, בראש, בועט בו בזעם. העין שלו כמעט התפוצצה. לעולם לא אשכח את הצליל של המגף הזה על הצלעות שלו. ויקטור חייך. הוא תמיד חייך, היה לו פרצוף שחייך, וזה הרגיז את הפשיסט עוד יותר. לפתע שלף החייל את אקדחו. חשבתי שהוא הולך לירות בו, אבל הוא המשיך להכות אותו בקת האקדח. ראשו של ויקטור נפגע ופניו כוסו בדם שנזל ממצחו”, שיחזר אחד העצורים, בוריס נאוויה.

חארה נלקח מהמקום בידי קצינים והוצג כמעט כמו גביע של זכייה. בלילה שלאחר מכן הוא שוב נחקר ועונה והושאר במעצר באחד המסדרונות בלי מזון ובלי מים. הם שברו את ידיו ברקיעות רגליים ואז הכריחו אותו לנסות לנגן בגיטרה, לעגו לנכותו, סטרו לו ועינו אותו. אך חארה המשיך לשיר את ההמנון “ננצח” של “האחדות העממית” של איינדה.

44 כדורים בגופתו של הזמר

“זמר מרקסיסט, בן זונה, קומוניסט, זמר מחורבן”, צרחו שוביו. אך מי שהתעלל בו יותר מהאחרים היה הקצין סגן אדווין דימטר ביאנקי, שכונה “הנסיך”. בהוראתו, הצמידו החיילים אקדח לרקתו של חארה ו”שיחקו” ברולטה רוסית: הם ירו בו עד שאחד הכדורים השתחרר והרג את הזמר. “לא תוכל יותר לשיר, קומוניסט”, הכריז “הנסיך”. אחד החיילים סיפר בעדותו, כי בגופתו חארה נורו עוד 43 יריות לאחר מותו.

ימים אחדים לאחר מכן, נמצאו גופתו של ויקטור חארה יחד עם גופות של עצירים נוספים באחת משכונות העוני של סנטיאגו. הפושעים השמידו גם את עותקי המאסטר של שיריו. החיסול הנפשע לא השתיק את חארה. רציחתו האיצה את פרסומו בארצו וברחבי העולם. שיריו המהללים את השלום והאחווה, מזומרים ללא הפסקה. הוא היה ונותר אחד מגיבורי המאבק העממי של תנועות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית, וסמל עולמי של המאבק לזכויות אדם, לשוויון ולצדק חברתי.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/123904