ספרים לחגים: טנטורה, אדמונד עַמְרַאן אלמאלח, עזה וחיסול הקאסטות

חוף טנטורה: חורבנו של כפר פלסטיני, 1948 / אלון קונפינו

מה קרה בכפר הערבי-פלסטיני טנטורה שעל חוף הים ב־23 במאי 1948? באמצעות שחזור היסטורי מדוקדק, המבוסס על מקורות חדשים, מספר ההיסטוריון אלון קונפינו את סיפורה של טנטורה במלחמת 1948. מחקרו שוזר גם את סיפורם המרתק של המקורות שאיתר ושל המקורות שאיתרו אותו.

הספר נע במרחבי הזמן והמקום של ישראל ופלסטין בעבר של 1948 ובהווה של ימינו. הוא מצליב סיפורי מלחמה מזוויות ראייה שונות: של התושבים, החיילים, הציבור היהודי והפלסטיני, היסטוריונים ועוד. כך מתגבש לו סיפור רב־שכבתי שעשוי זיכרון, היסטוריה ובדיון, קורבנות ומעַוולים, אמת ושקר. מוקד הספר ניצבים לא רק התרחשות אירוע ההרג הנקודתי בטנטורה, אלא סיפורו של הכפר במלחמה. הסיפור כולל גם את כיבוש הכפר, גירוש תושביו והחרבתו. ספרו של קונפינו פורסם בפרדס הוצאה לאור.

חידת אדמונד עַמְרַאן אלמאלח / מחמד סעיד אחג’יוג’

הרומן “חידת אדמונד עַמְרַאן אלמאלח” שואב השראה מחייו של הסופר היהודי־מרוקאי והפעיל הקומוניסטי הנודע אדמונד עַמְרַאן אלמאלח (2010-1917). הסופר המרוקאי מוחמד סעיד אחג’י ברא “ביוגרפיה אלטרנטיבית” לאלמאלח בה הוא עולה לישראל, אולם מתאכזב ומהגר לצרפת. בצרפת הוא מוצא את עצמו מעורב בשערורייה ספרותית ובסוד כמוס על מעורבותו של המוסד בטביעתה של ספינת המעפילים “אגוז”. את עיקר המאמץ משקיע אלמאלח הספרותי בניסיון לכתוב רומן.

הספר הוא דיאלוג בין אדמונד עמראן אלמאלח, הסופר היהודי־מרוקאי שהיגר ממרוקו לישראל ומשם לצרפת, לבין עיסא אלעבדי, עיתונאי קומוניסטי מהאופוזיציה, שהוא גם שם העט של הסופר עמראן אלמאלח.

הרומן מעניק הזדמנות נדירה ללמוד את ההיסטוריה של יהודי מרוקו מנקודת מבט ערבית. עבור ההיסטוריה הזאת, היה אחג’יוג’ חייב לכתוב לאלמאלח ביוגרפיה חדשה שעוברת דרך ישראל, המסופרת כסוגה היסטורית המדמה מסורת אורלית בניגוד להיסטוריה הרשמית, כאקט לשיקום הזיכרון.  הספר פורסם בסדרת “מכתוב”, של מכון ון ליר בפרדס הוצאה לאור בתרגומם של יהודה שנהב-שהרבני ולואי ותד, אחרית דבר: אורית ואקנין־יקותיאלי.

עזה – מקום ודימוי במרחב הישראלי / עמרי בן יהודה ודותן הלוי

אסופת מאמרים זו, פורסמה בהוצאת גמא, בוחנת את רצועת עזה כמקום וכדימוי בישראל באמצעות שלל דיסציפלינות הנוגעות בלימודי התרבות: היסטוריה של ישראל ופלסטין, שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, אמנות ואדריכלות.

הספר בוחן שתי עמדות עיקריות: האחת היא עזה, הרצועה והעיר, כהטרוטופיה של ישראל, כלומר כמקום משותף ובה בעת גם זר; הנמצא בתוך הגוף  אך בשוליו; השנייה, עזה בעיני המתבוננים עצמם, בעיני הישראלים. הקובץ נמנע במכוון מהגישה האוריינטליסטית המתיימרת לדעת את ״המזרח״ או לייצגו. במקום זאת, מציע הספר לימוד של ישראל עצמה ושל תרבותה, כפי שהיא משתקפת במראה העזתית.

חיסול הקאסטות / בהימראו ראמג’י אמבדקר

“חיסול הקאסטות” הוא טקסט של נאום שלא נישא והפך מניפסט פוליטי מהחשובים בהודו. מחברו, ד״ר בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1956-1891), בן לקאסטה מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם ודגל בחברה ללא מעמדות, כעמדת הקומוניסטים בהודו. הוא הדגיש שהניצול איננו רק מעמדי.

בשונה מיריבו המר מהטמה גנדי, שהכיר בפגמיה של שיטת הקאסטות אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, אמבדקר הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת. “עבור הטמאים״, טען אמבדקר, ״ההינדואיזם הוא מרתף עינויים. לא תיתכן שיטה משפילה יותר של ארגון חברתי משיטת הקאסטות”. הוא עצמו היה נחוש להתנתק מההינדואיזם. ב-1935 הכריז בוועידת המעמדות המדוכאים: ״לרוע מזלי נולדתי עם סטיגמה של טמא. אין זו אשמתי. אך לא אמות כהינדו, כי בשליטתי הדבר”. במהדורה המוערת שפירסמה הוצאת “בבל” פתח דבר מאת הסופרת והפובליציסטית ההודית ארונדהטי רוי.