סדרת הטלוויזיה ‘אני מזל בתולה’: רגע שיא בביקורת הקפיטליזם האמריקאי

כפי שתיאר אורי נתן במאמרו “קולנוע קסום לעולם מנוכר: הדור החדש של ביקורת הקפיטליזם האמריקאי” (“זו הדרך”, ספטמבר 2022), ניכרת מגמה גוברת של יצירה קולנועית וטלוויזיונית, בהובלת יוצרים אפרו-אמריקאים, המשתמשת בשפה קולנועית סוריאליסטית ופנטנסטית כדי להביע את הניכור והניצול בחברה הקפיטליסטית העכשווית. בין הדוגמאות לכך: “תברח” של ג’ורדן פיל, “אטלנטה” של דונאלד גלובר ו”כלבי השמורה” של סטרלין הארלו, השוזרת יחדיו אגדות פנטסטיות עם תיאורים ריאליסטיים של קשיי מעמד העובדים בשמורות הילידים.

אולם אף לא אחד מיוצרים אלה מסתער באופן ישיר כל כך על אי-הצדק הקפיטליסטי כמו בוטס ריילי בסדרתו החדשה “אני מזל בתולה” המשודרת באמזון פריים. ריילי, אפרו-אמריקאי, התפרסם בדומה לגלאבר כזמר היפ-הופ עם להקתו “ההפיכה” (The Coup). הוא מדגיש שאיננו רק אמן המבקר את הקפיטליזם, אלא קומוניסט הרוצה ליצור ולהיאבק לחלופה כוללת לשיטה הקיימת. ריילי פורץ גבולות במוכנות שלו למתוח את סגנון הריאליזם הקסום לכיוונים אבסורדיים ואף מוזרים. הוא עושה זאת דווקא על מנת להישיר מבט ביקורתי לניגודים בחברה הקיימת. סגנון זה בא ליידי ביטוי לראשונה ב-,2018 עם יציאת סרטו “סליחה על ההפרעה”. הסרט מתחיל כקומדיה על תלאות של איש מכירות טלפוני הנאלץ להמיר את קולו ב”קול לבן”. הסרט נהפך במהרה לערבוב סוחף של מאבק התאגדות עובדים עם מחוזות המדע-הבדיוני, כאשר תאגיד מנסה להפוך פועלים לאנשי-סוס.

עם הסדרה “אני מזל בתולה” חוזר ביילי לעיר הולדתו, אוקלנד. העיר התפרסמה כבסיס של הפנתרים השחורים ומאבקים של איגודי עובדים, וגם בשל הפערים המעמדיים והגזעיים סביב לעמק הסיליקון. במרכז הסדרה – סיפור ההתבגרות של קודי, אפרו-אמריקאי שגובהו 4 מטרים, המגולם בידי הכוכב הצעיר ג’ארל ג’רום (“אור ירח”). קודי הוחבא מהעולם על ידי הוריו שפחדו לגורלו כענק שחור בארצות הברית. קודי העדין והתמים לומד על העולם דרך סדרות וספרי קומיקס, יוצא עם חברים לאוקלנד, שם הוא נאלץ להתמודד עם בעיות ההתבגרות והסתירות החברתיות.

האלמנטים האבסורדיים והפנטסטיים ניכרים בסדרה כבר מההתחלה, מעצם גובהו של קודי וממספר דמויות בעלות תכונות ויכולות על-טבעיות שמצטרפות אליו. למעשה, “אני מזל בתולה” היא מעין סדרת גיבורי-על, או ליתר דיוק, סדרה המבקרת את ז’אנר גיבורי העל. אך בניגוד לדה-קונסטרוקציה של קלישאות מסוימות לגבי גיבורי העל,  למשל בסדרה “הבנים”, מנסה ריליי לבחון את התפקיד החברתי של הסיפורים בדבר גיבורי העל עצמם. הדוגמא הבולטת ביותר בסדרה היא של מיליארדר אשר הופך את עצמו ל”גיבור” – דמות מספרי קומיקס שהחברה שלו מפיקה. “הגיבור” (שמגלם וולטר גוגינגס) נבנה על סמך דמויות כמו איירון מן ובאטמן, מיליארדרים הממנים עצמם לשומרי החוק והצדק. רק שבניגוד לגיבורים של מארוול, “הגיבור” מודע לחלוטין לתפקיד שלו כדמות קומיקס. הרי הוא עצמו מפיק את ספרי הקומיקס ואת סיפור גיבור העל כפרופגנדה לשמירת הסדר הקיים.

השפה החזותית הסוריאליסטית של הסדרה באה לידי ביטוי בשילוב הטכניקות שבהן הופקה. בניגוד להסתמכות ההולכת וגוברת על גרפיקה ממוחשבת, ריילי השתמש לרוב באפקטים פרקטיים, בסגנונות צילום שונים ואף בבובות כדי ליצור עולם אמין סביב דמות בגובה 4 מטרים.

אולם סוריאליזם פנטסטי ודימויים אבסורדיים, אשר יותר מקובלים בטלוויזיה האמריקאית, אינם מבטאים בהכרח ביקורת חברתית (לדוגמה: העונה השלישית של “טווין פיקס” מ-2017, הקומדיה השחורה “בארי”). ריילי מצליח להשתמש בפנטסטי כהיפוך לאסקפיזם של סדרות גיבורי-על. הוא לא רק מציג את חייהם של השכבות המודרות ואת האבסורד בחברה המקדשת חוק ורווחים על פני חייהם של בני אדם, אלא גם מאפשר לנו לדמיין איך נאבקים להחלפת המשטר הקיים.

הסדרה הקצרה, בת 7 פרקים של כחצי שעה, איננה מסתיימת בקרב אגרופים בין גיבורי על, אלא בנאום אנטי-קפיטליסטי. זה הופך מיצג תיאטרון סוריאליסטי הקם לחיים על רקע גל התאגדות ושביתות של תושבי אוקלנד. אווירה זו נראית רלוונטית מאי פעם, כאשר בעולם האמתי הוליווד עצמה משותקת עקב השביתות של איגוד הכותבים ושל איגוד השחקנים.  

עמרי עברון

למאמר של אורי נתן “קולנוע קסום בעולם מנוכר”: https://zoha.org.il/115294/