היום לפני שלוש עשר שנים הלך לעולמו מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית הצ’יליאנית לואיס קורבלן

מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית הצ’יליאנית לואיס ניקולס קורבלן לפה “דון לוצ’ו” מת ב-21 ביולי שנת 2010 בן 93 במותו. ב-1932 הצטרף לסניף המפלגה הקומוניסטית המקומית 500 ק”מ דרומית לבירה סנטיאגו כשהיה בן 15 זמן קצר לאחר נפילת הדיקטטורה של קרלוס איבנזו דל קמפו.

ב-1940 המפלגה הקומוניסטית גדלה באופן ניכר וזכתה ב-17% מהקולות בבחירות המקומיות והפכה לכוח הפוליטי השני בגודלו במדינה. ב-1948 הנשיא גונזלס וידלה בלחץ אמריקאי הוציא מחוץ לחוק את המפלגה, מנהיגים רבים של המפלגה נכלאו במחנות מעצר ביניהם קורבלן.

קורבלן שהיה מורה צורף לוועד המרכזי של המפלגה ב-1950 ומאז 1958 כאשר המפלגה חזרה להיות חוקית כיהן כמזכירה הכללי. נאומיו הצבעוניים של קורבלן נגד האימפריאליזם האמריקאי והחמסנות של בעלי הקרקעות הגדולים סחפו את האיכרים ואת העובדים. בבחירות הכלכליות של 1952 המפלגה תמכה בסנטור הסוציאליסטי סלבדור איינדה שזכה ב-%5 מהקולות.

קורבלן היה מאדריכלי איחוד מפלגות השמאל והקמת הממשלה בהנהגתו של סלבדור איינדה מהמפלגה הסוציאליסטית ב-1970. בזמן ההפיכה הצבאית של אוגסטוס פינושה ב-1973, קורבלן נעצר באופן מיידי יחד עם מאות עצורים פוליטיים וישב בבית סוהר בין השנים 1973 ל1974, בזמן זה כשהיה במעצר בריה”מ העניקה לו את פרס לנין לשלום ופעלה נמרצות לשחרורו, ב-1975 התוודע למותו של בנו לואיס אלברטו בעינויים על ידי המשטרה החשאית.

ב-1976 בעסקת שבויים, קורבלן הועבר לבריה”מ בתמורה לשחרורו של ולדימיר בוקובסקי. קורבלן הנהיג את המפלגה הקומוניסטית ממקומו בצ’ילה וממקום גלותו ופעל יחד עם המנהיג הקומוניסטי הצ’יליאני ולודיה טייטלבוים ומנהיגים אחרים לבניית המפלגה מחדש, שפעלה במחתרת ורוב הנהגתה בגלות.

כדי לנצח את הדיקטטורה קורבלן הגה את הרעיון של “מרד פופולרי” וסבר כי לעם יש את הזכות לפעול נגד המשטר הרצחני בכל אמצעי כולל מאבק מזוין.

ב-1990 שב לצ’ילה לאחר נפילת הדיקטטורה הצבאית של פינושה. עד למותו זכה לאהבה ואהדה רבים מתומכיו, חבריו ומשפחתו.

קורבלן כתב מספר ספרים ביניהם: על ממשלתו של סלבדור איינדה שכיהנה בין 1970 ל-1973, קומוניסטים ודמוקרטיה וספר זיכרונות