אבי האומה האנגולית ומשחררה מהעול הקולוניאלי ; דר’ אנטוניו אגושטיניו נאטו מת ב-10 בספטמבר 1979

ב-10 בספטמבר 1979 נפטר במוסקבה, ברה”מ, מנהיג עצמאות אנגולה מהעול הקולוניאלי הפורטוגזי, הרופא והמשורר ד”ר אנטוניו אגושטיניו נטו. נשיאה הראשון של אנגולה העצמאית (1979-1975) נטו הוביל את התנועה העממית לשחרור אנגולה במאבקה נגד הקולוניאליזם הפורטוגזי בין השנים 1974-1961. הוא ידוע, בין היתר, בפעילותו הספרותית ונחשב לגדול המשוררים של אנגולה. יום הולדתו היה לחג לאומי במולדתו.

נטו נולד בשנת 1922 בעיר איקולו דה בנגו שבמחוז בנגו באנגולה ולמד בבית הספר התיכון בעיר הבירה לואנדה. אביו, שכונה אף הוא אגושטיניו נטו, היה כומר בכנסייה פרוטסטנטית ואימו אשת חינוך בגן ילדים. לאחר שסיים את בית הספר התיכון, עבד נטו בשירותי הבריאות של המושבה הפורטוגזית בשנים 1944 – 1948 ולאחר מכן, קיבל נטו מלגה מהכנסייה המתודיסטית עבר לבירת האימפריה, ליסבון, בה למד רפואה.
במהלך לימודיו הצטרף לתנועת הנוער הדמוקרטי, שבהנהגה קומוניסטית, וגיבש את תודעתו האנטי-קולוניאליסטית והאנטי-אימפריאליסטית. אלה היו ימיו של הרודן הפשיסטי אנטוניו דה אליביירה סלזאר ונטו נעצר לראשונה בשנת 1951 בגין פעילותו הפוליטית. הוא נעצר שוב בשנת 1952 ובשנת 1955 נעצר בשלישית והוחזק עד 1957. בשנת 1956, בעודו בכלא, כתב נטו את השיר “אנחנו מוכרחים לחזור”, מהידועים ביותר פרי-עטו.

בשנת 1958 הוא סיים את לימודיו ובשנת 1959 חזר לאנגולה עם אשתו הפורטוגזית מריה אאוחניה. נטו נעצר שוב ביוני 1960 בנוכחותם של מטופליו, ונמלט כדי להנהיג את המאבק כנגד השלטון הקולוניאלי.
בדצמבר 1956 התמזגה המפלגה הקומוניסטית של אנגולה עם מפלגת המאבק המאוחד על אפריקנים באנגולה והוקמה התנועה העממית לשחרור אנגולה. הקומוניסט ויריאטו דה קרוס היה למזכ”ל ואילו נטו נבחרה לנשיא. כאמור, נעצר ב-6 ביוני 1960 עקב הקמפיין שניהל כנגד הממשל הקולוניאלי הפורטוגלי באנגולה. מטופליו ותומכיו צעדו לשחרורו מהעיר בנגו עד העיר קאטטה, אך נעצרו כאשר חיילים פורטוגלים ירו בהם, הרגו 30 ופצעו 200 בני אדם, במה שנודע בשם “טבח איקולו ובנגו”.

נטו נעצר בידי המשטרה הקולוניאלית ונשלח לכלא בליסבון, כאשר בסך הכול ריצה תקופת מאסר של שנתיים. לאחר פניות מחאה מכל העולם לממשלת סלזאר שקראו לשחרורו, הושם נטו במעצר בית ממנו ברח ב-1962 עם אשתו ושני ילדיהם. מאז ועד לשחרור אנגולה ב-1975 ובמהלך מלחמת שחרור עקובה מדם, חי נטו במחתרת. נטו נודע כמשורר לראשונה בשנת 1948, כאשר פרסם ספר שירים בעיר לואנדה והצטרף לתנועה תרבותית לאומית שנועדה “לגלות מחדש” את התרבות האנגולית המקומית. את ספרו השני פרסם בעת ששהה במעצר. יצירותיו הספרותיות של נטו נכתבו בעיקר בפורטוגל, והוא זכה להכרה רחבה כמשורר מחונן. שיריו משקפים את התנאים הקשים של החיים האפריקאים תחת הממשל הפורטוגלי ואת כמיהתו של העם לחופש ולצדק. הוא פרסם שלושה ספרי שירה בחייו, כאשר כמה משיריו הפכו לנכנסי צאן ברזל במוזיקה של אנגולה. נטו נפטר ממחלת הסרטן בבית חולים במוסקבה בגיל 56. נטו טופל פעמים רבות בברית המועצות בעקבות רמתם הגבוהה של אנשי הרפואה שם. מעטים ידעו על מצב בריאותו הקשה של הנשיא האפריקאי שאף קיבל את פרס לנין לשלום בשנת 1976. האוניברסיטה הציבורית של לואנדה, אוניברסיטת אגושטיניו נטו, קרויה על שמו.