שישים וארבע שנים למרד ואדי סאליב שהתפשט לכל רחבי הארץ

ב-9 ביולי 1959 מאות אנשים התאספו מול תחנת המשטרה בחיפה במחאה נגד אלימות משטרתית, קיפוח ואפליה מעמדית – עדתית, יממה קודם לכן הסבל יעקב אלקריף נורה ברגלו כאשר הגיעו שוטרים לבית קפה “רוזיליו” בשכונת ואדי סאליב.

“מרד ואדי סאליב” על שם השכונה הפלסטינית החיפאית שתושביה נעקרו בנכבה ובמקומם שוכנו מהגרים צפון אפריקאים התפשטה כאש בשדה קוצים מחיפה לערים ומעברות אחרות, המשטרה דיכאה באלימות את המפגינים והממסד מיהר לגנות שמא יחשפו מנגנוני הדיכוי המעמדי.

בואדי סאליב ובהדר כרמל הסמוכה הפכו מועדוני מפא”י וההסתדרות הכללית למטרה לזעם התושבים. בהפגנות נפצעו 13 שוטרים ו־2 מפגינים נפצעו 34 מפגינים נעצרו. “ליכוד צפון אפריקה” שהוקם זמן קצר קודם לכן הכריז על שביתה כללית

עיתון “קול העם” הקומוניסטי סיקר בהרחבה את מאורעות “ואדי סאליב” בכתבה מאת סופרנו מ-10 באוגוסט 1959 נכתב: “מה שקרה בוואדי סאליב חייב לשמש אזהרה חמורה. אם השלטונות מקווים להשתיק באמצעים משטרתיים את קול הזעם הנובע ממעמקי הדלות והמרירות. הרי זו טעות גסה. אפשר אולי להשתיק קול לזמן מה מאחורי סורג, אולם קול זה יעלה ויהדהד שוב ושוב” חברת מועצת העיר בחיפה מטעם מק”י צילה עירם הציגה תוכנית למילוי תביעתם של תושבי שכונות המצוקה