ריאיון עם מזכ”ל מפלגת העובדים של בלגיה: מארגנים גם במקומות עבודה וגם בשכונות

המגזין הסוציאליסטי “מונת’לי רוויו” פרסם לאחרונה ריאיון שערך העיתונאי וההיסטוריון האמריקאי ויג’אי פרשאד עם חבר הפרלמנט הבלגי, הסוציולוג ומזכ”ל מפלגת העובדים הבלגית פטר מרטנס. מפלגת העובדים מסתמנת ככוח עולה בשמאל הבלגי. בשנים האחרונות פעלה המפלגה להעמקת קשריה עם כוחות שמאליים ברחבי העולם, ואף שלחה משלחות של חבריה הצעירים לישראל ולפלסטין. הפעילים נפגשו עם פעילים של הנוער של מפלגת העם הפלסטינית ושל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק”י). להלן עיקרי הראיון:

פעילותך הפוליטית החלה במאבק להגנת הנמלים בבלגיה…

החילותי את פעילותי במפלגה ברגע קריטי בהיסטוריה, כאשר כוחה של בריה”מ נסוג, והעולם ראה בקומוניזם דבר שחלף לנצח. במקביל, נסק כוחו של הימין הקיצוני ברחבי אירופה. ב-1987, כאשר הייתי סטודנט באוניברסיטת אנטוורפן, נטלתי חלק בהתארגנות שנקראה “סטודנטים נגד גזענות”. הפלישה האמריקאית לעיראק ב-1991 חשפה את התוקפנות האימפריאליסטית האמריקאית במלוא כיעורה.

אולם החוויה שעיצבה את תודעתי הפוליטית אכן הייתה מאבק הנמלים. בתחילת שנות ה-90, זממה ממשלת בלגיה לבנות את הנמלים מחדש במטרה להפריט אותם. התגייסתי לתמוך בעובדי הנמלים, וכך זכיתי לחיות בקרבם ולהכיר את מנהיגיהם. במהלך התקופה, שבתו העובדים במשך שבעה שבועות, ואף השתלטו על הנמלים. התרשמתי במיוחד מהאופן בו התנגדו העובדים לגזענות במקום העבודה –  נתגלה כי עובדי הקבלן הטורקיים השתכרו פחות עבור אותה עבודה, וכל העובדים שבתו במחאה על הפרת זכויותיהם. המפלגה הייתה מעורבת במאבקים אלה, וכך נחשפתי לתפקידה החיוני של מפלגת עובדים המצביעה על דרך פוליטית סוציאליסטית.

פלגים מסוימים בשמאל האירופי סבורים כי חיוני לדאוג לזכויות העובדים ילידי המקום, ורק לאחר מכן למהגרי העבודה…

כל שילוב בין סוציאליזם ללאומנות שגוי מיסודו. מקומות העבודה ושרשרת הייצור כוללים קבלני משנה רבים. לכן, יש לראות במעמד העובדים מכלול אתני ומגדרי. עוד במאה ה-19 כתב פרידריך אנגלס על מעמד העובדים האירים במפעלים במנצ’סטר. גם היום, עובדים בבלגיה מהגרים רבים מבנגלדש, מפורטוגל ומאוקראינה. משימתנו כקומוניסטים לאחד את מעמד העובדים, ולא לפלגו. גם ילידי בלגיה מגוונים במוצאם ודוברים שפות שונות: פלמית בצפון וצרפתית בדרום.

 במהלך ההיסטוריה, ניצלה הבורגנות הבדלים אתניים ולשוניים כדי לפלג את העובדים. חיוני לעבוד בשיתוף פעולה ולהניח בצד את ההבדלים. אני משוחח עם עובדים רבים מדי יום, והם מספרים כי הם מודאגים בנוגע לשחיקה בשכרם, לעתיד הפנסיות שלהם, למצב הצעירים המובטלים ולהשלכות שינוי האקלים על חייהם. חששות אלה משותפים לכלל השכירים ללא הבדל מוצא או מגדר.

במשך שנים מתנהל ויכוח האם תשתית ההתארגנות המעמדית היא בשכונות המגורים או במקומות העבודה. מה דעתך?

עד לאחרונה סברנו כי ארגון מקומות העבודה קודם לכל. כעת, אנו פועלים בשני המישורים משום שלא פשוט לארגן את העובדים במקומות עבודתם. זאת בשל השינוי שחל באופני הייצור. לכן אימצנו אסטרטגיה לפיה ארגון העובדים יתבצע גם בערים ובשכונות המגורים. כך מתאפשר לנו לבנות אט אט חלופה סוציאליסטית. בשנים האחרונות למדנו להשתמש ברשתות החברתיות ביעילות רבה. הבנו כי הטכנולוגיה אינה האויב, וכי חיוני ללמוד להשתמש בה למטרותינו. אנו יוצרים קשר עם פעילים דרך רשתות בווטסאפ, מצייצים בטוויטר ויוצרים סרטונים, אותם אנו מפיצים באפליקציה טיק-טוק.

ההשפעה של נאט”ו חזקה במיוחד. כיצד אתם מתמודדים עם אתגר זה?

הקונסנזוס בבלגיה סביב לגיטימיות נאט”ו רחב יותר אפילו מהקונסנזוס הניאו-ליברלי. נאט”ו הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, והמזכיר הכללי השני שלה היה ראש ממשלת בלגיה לשעבר ומנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנרי ספאק.

לסוציאל-דמוקרטיה ברית חזקה עם נאט”ו, וזו נוצרה במקור כריאקציה לברית המועצות. היחס הזה לנאט”ו טבוע בפוליטיקה הבורגנית הבלגית עד היום. אנו קוראים תיגר על הקונסנזוס הזה, והוא אכן מתחיל להיסדק. אנו מדגישים את המסר: “איננו רוצים להיות כלי המשחק של ארה”ב”. האיחוד האירופי רוכש מארה”ב ציוד ונפט במיליארדי דולרים מדי שנה. הברית הכלכלית הזו יצרה תלות מוחלטת של האיחוד האירופי בארה”ב. אנו מתריעים באופן עקבי באשר להשלכות תלות זו על העובדים ועל כלל האזרחים.

מאנגלית: זוהר אלון

עוד בנושא: https://zoha.org.il/115606