הסרט התיעודי H2′ מעבדת שליטה’: מעבדת הניסויים המדממת של הכיבוש

הסרט התיעודי H2″ מעבדת שליטה” מצהיר על כוונת הבימאים עידית אברהמי ונועם שיזף כבר בתחילתו: “חברון היא מעין מעבדה לניסוי פרקטיקות שליטה ודיכוי של הפלסטינים בידי ישראל. בשלב מאוחר יותר, מיושמות פרקטיקות אלה בייתר השטחים הכבושים בגדה המערבית”. ניתן לראות בכך ניסוח אלטרנטיבי לאמירה “הכיבוש משחית”. הסרט מוביל למסקנה כי המדיניות שמיישמת ישראל בחברון וביתר השטחים הכבושים גלשה ותגלוש בצורה זו או אחרת לישראל.

ההיסטוריה של חברון כנבואה מתגשמת

 בדרך כלל, שיפוט ההיסטוריה מנקודת מבט היודעת לאן היא הובילה הוא מהלך בעייתי. אולם חלק לא מבוטל מהעוצמה של הסרט ומהזעזוע שהוא משרה על הצופה נובע מהאמת הפשוטה: איתמר בן גביר אוחז בשלטון בימינו. הסרט טוען, כי מבט על חברון בכל נקודה בהיסטוריה כמוהו כראיית העתיד. והנה, אכן, חברון היא העתיד.

הסרט משרטט התפתחות ליניארית עקבית למדי מראשיתה ב-1967 ועד ימינו. הוא משלב ראיונות ודימויים מהשטח, ומציג דרכם את הטרנספורמציה שעברה חברון ממוקד כלכלי-חברתי ודתי שוקק חיים לעיר רפאים עקובה מדם. בעוד שהמרואיינים ברובם הם אנשי צבא שלקחו חלק פעיל בכיבוש, הדימויים מציגים בעיקר את העיר עצמה ואת יושביה היהודים והפלסטינים.

לפי הסרט, אחת הנקודות המכריעות בהיסטוריה של חברון הייתה המשפט הצבאי נגד הרב משה לוינגר, אחד ממקימיה ומראשיה של ההתנחלות בחברון. לוינגר הואשם שיצא עם קבוצת מתנחלים לפעילות טרור שבמהלכה ירו בפלסטינים ברחובות חברון. קצין המבצעים הצבאי דאז, המתראיין בסרט, מספר כי הגיע לעיר וניסה לעצור את לוינגר, אך הלז ואנשיו התעלמו ממנו והמשיכו בירי.

לוינגר הועמד אז לדין על סירוב פקודה ועל שימוש אסור בנשק צבאי, אולם בית המשפט הצבאי זיכה אותו. הסרט רומז כי בנקודה היסטורית זו נזרע זרע הפורענות ששנים לאחר מכן יגולם באלאור אזריה. המקרה של לוינגר מלמד כי בעוד שהצבא תפס אז את המתנחלים כפורעי חוק ואת עצמו כזרוע הלגיטימית של הממשלה, המדינה גיבתה ללא היסוס את המתנחלים. לא רק שהמתנחלים קיבלו ומקבלים מהמדינה אור ירוק לעשות כרצונם; הם תופסים את עצמם כמבטאים את רצונה. המדינה, מצדה, לא אומרת להם אחרת. הקו שנמתח בין לוינגר לאזריה הוא לא רק תיאורטי: לוינגר נפטר בשנת 2015. כלומר, מדובר  בהיסטוריה ובדמויות הרלוונטיות לימינו אנו.

אפוקליפסה מחר

  הסרט כולל תיעוד ועדויות מצולמות שנועדו לחשוף את המתחולל בחברון, לרבות תיעודים של ארגון בצלם ועדויות מצולמות של חברי הארגון שוברים שתיקה. אחד הקטעים הכה גלים במהלך תקופת האינתיפאדה השנייה, 2004-2000. הוא מציג מתנחלת המכנה תושבת פלסטינית “שרמוטה” באדיקות המזכירה תפילה בכותל. דברי הנאצה נשמעים מבעד לסורגים המונעים מהתושבת הפלסטינית לצאת מביתה. התיעוד מזעזע גם היום. לדעתי, הוא מזעזע לא פחות מהתיעוד של הפשע שביצע אלאור אזריה. אך ככל שההתנחלות בחברון נתפסת כמובנית מאליה בקרב ישראלים תומכי הקונסנזוס, כך נשחקת עוצמת הזעזוע למראה עדויות מהנעשה בעיר זו.

 אין ספק כי יוצרי הסרט תופסים עצמם כממלאי תפקיד פוליטי: הסרט מצליח במובנים רבים לעורר את התנגדות הצופה כלפי מה שמוצג על המסך. ועדיין נותרה השאלה: אם המראות שמציג הסרט יהיו מציאות חיינו ויתרחשו בעוד שנים ספורות בפתחי בתינו – מה הטעם לצפות בו עכשיו? תשובה אפשרית היא, כי צפייה במתחולל בחברון היא מטרה בפני עצמה. צפייה בסרט היא לא רק פעולה שנועד לחנך – נודעת משמעות לעצם חשיפת האמת. חשיפה זו היא, כאמור, עיקר כוחו של הסרט “H2 מעבדת שליטה”. הקרנת הסרט בפרדס חנה-כרכור בוטלה עקב לחצים פוליטיים. הסרט מוקרן בימים אלה בסינמטק ירושלים.