סופרת ילדים ונוער זוכת פרסים: 28 שנים למותה של הסופרת השמאלית מירה לובה

ב-6 בפברואר 1995 נפטרה בווינה הסופרת הילדים הנודעת מירה לובה. היא נמנית עם הסופרות הבולטות באוסטריה בתחומה. בתרבות העברית זכורה בזכות ספריה “אי הילדים” ו”שני רעים יצאו לדרך”, שחיברה יחד עם ימימה אבידר.

לובה נולדה בגרליץ, גרמניה, בספטמבר 1913 והושפעה מסובלנותו של אביה וכן מבקיאותה של אמה בספרות וממעורבותה החברתית. בבית הספר הצטיינה בכתיבת חיבורים. באחת הפעמים, כשכתבה סיפור כשיעורי בית, נזף בה המורה שלה כאשר לא האמין שכתבה אותו בעצמה וטען שאין ילדה בגילה מסוגלת לכתיבה ברמה כזו. אביה נפטר בהיותה בת 14. עם סיום לימודיה בגימנסיה עברה לברלין כדי ללמוד עיתונות.

אך בעקבות איסור השלטונות הנאצים על היהודים ללמוד באוניברסיטאות, היא נאלצה לעזוב את לימודיה והחלה ללמוד בבית הספר לטקסטיל ואופנה בברלין. במקביל הצטרפה לתנועת נוער ציונית ולמדה עברית. עם התגברות האנטישמיות בארצה, היגרה לארץ והשתקעה בתל-אביב. בשנת 1940 נישאה לבמאי “האהל”, פרידריך לובה, למדה משחק ועסקה בציור.

בשנת 1943 בעת שהייתה הרה עם בתה הבכורה, קלאודיה, החלה בכתיבה בערבים ובימים עבדה ככורכת בבית דפוס. את הקריירה הספרותית שלה החלה עם הוצאת ספרה הראשון, “עוגה עוגה עוגה”, שיועד לפעוטות והכיל את ציוריה. הספר, כמו כל שאר ספריה, נכתב על ידי לובה בגרמנית ותורגם לעברית.

ב-1947 הופיע ספרה המפורסם ביותר בארץ, “אי הילדים”, המספר על אחד-עשר ילדים שבתקופת הבליץ על בריטניה במלחמת העולם השנייה מפונים למקום מבטחים בארה”ב. הספינה שלהם עולה על מוקש וטובעת והם נסחפים לאי שומם, שם הם נאלצים להתמודד עם איתני הטבע, לחלק תפקידים ולצאת לפעולה כדי לשרוד. חייהם באי מלמדים אותם על הצורך להתחשב בחלש, לעזור אחד לשני, לקבל איש את רעהו ולשתף פעולה. יש באי הילדים כאלה שמבקשים לעזור לחלש ושואפים ליצור חברה מוסרית, שוויונית וצודקת – ולעומתם, יש גם מי שמנסה להסית למרד, והחיים על האי הבודד מוציאים ממנו רק רוע ושפלות.

עד מהרה מתעורר מאבק על דרכה של החברה הקטנה. שיאו של המאבק בקרע שנוצר בין הילדים ומאיים לפלג את החבורה. אך הספר, שיש בו אמונה רבה ביכולות של ילדים, בתבונתם ובמוסריות שלהם, מסתיים באופטימיות ובניצחון הטוב: הילדים מצליחים לשרוד, להקים חברת שוויונית למופת, ובסופו של דבר הם ניצלים.

ב-1950 עזבו לובה, בעלה ושני ילדיהם את ישראל ועברו לווינה, שם קיבל בן זוגה משרה בתיאטרון הסקאלה והיא החלה לעבוד כיועצת להוצאות ספרים הקומוניסטית האוסטרית והמשיכה בכתיבה. מאוחר יותר אף הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית. ב-1957 עקב סגירת תיאטרון הסקאלה, המשפחה עברה לברלין המזרחית, בה פרידריך לובה הועסק כבמאי.

הוא נפטר כעבור שנתיים עם שובם לווינה. בשנה זו זכתה לובה לראשונה בפרס לספרות ילדים על ספרה “טיטי ביער העד”. היא זכתה בפרס גם ב-1965 על ספרה “סבתא על עץ התפוח” ובפרסים רבים נוספים בשנות השביעים והשמונים. לובה פרסמה במהלך הקריירה שלה למעלה ממאה ספרים, רובם מיועדים לילדים ובני נוער, שזכו להצלחה גדולה באוסטריה ותורגמו לאנגלית, לצרפתית ולשפות נוספות. כעשרה מספריה גם תורגמו לעברית. מירה לובה נפטרה בווינה בשנת 1995, בגיל 82. הותירה אחריה בת ובן – קלאודיה וריינהרד