fbpx

ריאיון עם יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי: ממשלת הימין והסכנות לתלמידים

הסוציולוג ד"ר שרף חסאן הוא יושב ראש ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי וחבר הנהגת מק"י

הסוציולוג ד"ר שרף חסאן, יושב ראש ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי וחבר הנהגת מק"י שוחח השבוע עם "זו הדרך" על מערכת החינוך בישראל בעקבות הקמת ממשלת הימין החדשה.

מה תפקידה של ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי?

מדובר בוועדה מקצועית שפועלת למען החברה הערבית בתחום החינוך. היא קמה בשנת 1984 ביוזמת ועד ראשי הרשויות הערביות, ומאז מובילה מאבקים למען זכויות החברה הערבית בתחום החינוך.

אילו שינויים צפויים תחת ממשלת הימין החדשה?

 כבר עתה ניתן לראות שמשרד החינוך פורק לחתיכות, כאשר האחריות לסוגיות שונות הקשורות בו נלקחה ממנו. זהו תהליך בעייתי שהממשלה הנוכחית מקדמת, אבל הוא אינו חדש. בעבר נישלו את המשרד מהאחריות למוסדות להשכלה גבוהה ולחינוך הבלתי-פורמלי. הפירוק מונע ראיה הוליסטית של תחום החינוך, ומאפשר לגורמים פוליטיים לעשות בו שימוש לטובת אינטרסים מפלגתיים. הממשלה חותרת לקדם תפיסות דתיות ולאומניות וזוממת לרמוס את החינוך לדמוקרטיה, לערכים אוניברסליים ולמחשבה ביקורתית. המרחב שניתן לדמוקרטיה במערכת החינוך  היה מצומצם ממילא, אך הממשלה צפויה לצמצמו עוד יותר. בעיני זו פגיעה במהות החינוך, שתפקידו להקנות ערכים דמוקרטיים ולעצב אזרחים חושבים וביקורתיים. התוצאה תהיה בין השאר העמקה של הגזענות. נוסף לכך צפויה הממשלה לקדם הפרטה בחינוך. זו מגמה קיימת בחינוך, אך ממשלה זו תדרדר אותה לתהום.

 עולה גם חשש מניהול לא-מקצועי של המשרד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בביטול החפוז של רפורמת המח"ר. רפורמה זו שהובילה שרת החינוך הקודמת מלאה בעיות, אך היו בה גם צדדים חיוביים כמו חשיבה רב-תחומית, הערכה חלופית וצמצום מספר בחינות הבגרות. ביצוע הרפורמה היה לקוי, אך במקום לתקן או לשפר אותה, הכריז שר החינוך החדש יואב קיש על ביטולה. קיש עצמו לא מגיע מתחום החינוך, והוא מינה למשרד מנכ"ל שהיה טייס קרב ומעולם לא עסק בחינוך. לאנשים אלה אין תפיסה חינוכית או הבנה בסיסית בתחום, אבל ניתנה להם האחריות לחינוך הילדים של כולנו. זה קטסטרופלי.

מהן ההשלכות של תהליכי ההפרטה במערכת החינוך?

 ההפרטה קיימת בחינוך בישראל כבר יותר מ-40 שנה. במהלכן הופרט האגף לתוכניות לימודים, שהיה אחראי לגיבוש תוכניות לימוד וספרי לימוד. במקומו פועל כיום שוק, בו גורמים פרטיים כותבים ספרי לימוד ומציעים אותם למכירה באישור משרד החינוך. דוגמא נוספת היא התוכניות החיצוניות. על רקע הקיצוצים בשנות ה-80, החל משרד החינוך להכניס לבתי ספר תוכניות חיצוניות, וכיום אלה מוצעות לבתי ספר בידי מגוון של עמותות, עסקים ואנשים פרטיים.

אך ההפרטה בחינוך אינה מאפשרת חופש אמיתי. בכל מה שקשור בחברה הערבית, לדוגמא, אי אפשר להציע שום תוכנית  שמאתגרת  את   הממסד   בנושא   זהות   המדינה   או  הכיבוש, ולא ניתן לקדם חשיבה ביקורתית. ההפרטה בעייתית גם מבחינה חינוכית, כי אלה שמעבירים את התוכניות אינם מורים אלא גורמים חיצוניים שאינם בהכרח בעלי ידע או ניסיון בחינוך. אני מכיר תוכניות חיצוניות שמעבירים סטודנטים שנה א', ואפילו תלמידים בכיתה י"ב.

האחריות לתוכניות החיצוניות נלקחה כעת מידי משרד החינוך והועברה לאבי מעוז במשרד ראש הממשלה. אותן תוכניות החיצוניות – המתוקצבות במיליארדי שקלים מדי שנה – הופקעו לחלוטין מפיקוח גורמי המקצוע במשרד החינוך. כוונות מעוז ברורות מאוד: הוא מקדם את התפיסה של מפלגת נעם, הדוגלת בהעמקת ההתנחלויות ובערכים שמרניים-ריאקציוניים ומתנגדת לשוויון ולדמוקרטיה.

מה יקרה לחינוך הערבי תחת הממשלה החדשה?

מצב החינוך בחברה הערבית בכי רע זה שנים. תוכניות הלימוד לא מספקות מענה אמיתי לצרכים. לכאורה נרשמה בשנים האחרונות עלייה בהישגים, אך זו אינה משקפת שיפור אמיתי באיכות החינוך. לדוגמא, בתקופת הקורונה חלה עלייה בזכאות לתעודת בגרות, אבל כולנו יודעים שבתקופה זו שני שלישים מהילדים כלל לא למדו, כי לא היו להם אמצעים להתחבר ללמידה מרחוק. החשש כעת הוא שהחברה הערבית תיפגע פעמיים – גם מהגזענות שתגבר בשל הלאומנות בחינוך היהודי, וגם מהיעדר האפשרות לקדם תוכניות שיספקו את צרכיה.

רבות מהמצוקות של החינוך הערבי נגרמו לא בידי ממשלות ימין אלא בידי המרכז-שמאל ו"ממשלת השינוי". מספיק לראות כמה בני נוער מעורבים באלימות ובפשיעה בחברה הערבית כדי להבין עד כמה מערכת החינוך כושלת במתן מענה לילדים ולנוער במצוקה. זה תוצר של אפליה שיטתית והתעלמות מצרכי החברה הערבית במשך דורות.

מהי התגובה הנחוצה?

אנשי חינוך ומנהלים יכולים לעשות יותר בתחום החינוך לדמוקרטיה בבתי הספר ובכיתות שלהם, ולא צריכים לחכות לממשלה ולתוכניות הלימוד. מורה המחויבת לערכים דמוקרטיים יכולה להפוך כל לימוד טקסט להזדמנות חינוכית לקידום חשיבה ביקורתית וערכים אוניברסליים. צריך לטפח התארגנויות של אנשי חינוך, ולחזק אותן לקראת המאבק על החינוך לדמוקרטיה. כל מורה כפרט הוא חלש מול המערכת, אך כקבוצה יש למורים כוח. תנועת מורים דמוקרטית רחבה תוכל להיאבק למען חינוך איכותי ושוויוני לכל התלמידים, ולקחת חלק בבניית האלטרנטיבה למצב הפוליטי הקיים.

החברה הערבית תמשיך להיאבק למען זכויותיה. אנחנו לא מבקשים טובה מאיש – אלה הזכויות של ילדינו. זה נכון לא רק לחברה הערבית, אלא לכל מי שרוצה לבנות כאן חברה מתוקנת. כל מי שהדמוקרטיה יקרה ללבו מוכרח להיאבק למען חינוך לדמוקרטיה. בחלקים נרחבים בציבור היהודי נשמעים כיום קולות חרדה מפני תוכניות לימוד שמצמצמות את המרחב הדמוקרטי. זו הזדמנות לבנייה של תנועת מחאה. עלינו לבנות אלטרנטיבה: לא להגן על המציאות הקיימת במערכת החינוך, שגם היא בעייתית, אלא להיאבק למען שינוי כולל. שינוי המציאות מחייב מאבק שיטתי ומתמשך.

הסוציולוג ד"ר שרף חסאן, יושב ראש ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי (צילום: אל-אתיחאד)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן