fbpx

ארגנטינה תתמודד הערב מול הולנד ברבע הגמר: זיכרונות ממונדיאל 86' בבואנוס איירס

אני וחברי שייכים ל-"דור 86'" - גדלנו בצל הורינו המובסים והמדוכאים

שמחתי לקרוא בגיליון "זו הדרך" הקודם (30.11) על הרצאתו של ד"ר אפרים דוידי בנושא החרם העולמי על מונדיאל 1978 בארגנטינה. גביע העולם בכדורגל נערך אז בחסות הדיקטטורה הצבאית ששלטה במדינה. ברצוני להוסיף לדבריו של ד"ר דוידי כמה הערות וזיכרונות אישיים.

נולדתי בארגנטינה ב-1981 והתגוררתי בה עד 2002. אני זוכרת היטב את המונדיאל שנערך בימי ילדותי במקסיקו (1986). בטורניר זכתה כידוע נבחרת ארגנטינה, לאחר שגברה על גרמניה המערבית במשחק הגמר. לא צפיתי אפילו במשחק אחד במסגרת הגביע שנערך במולדתי ב-1978. אולם הייתי עדה להשלכות הטורניר על החברה ואף על משפחתי, שכן "המונדיאל של הגנרלים" הותיר בעמנו כאב רב.

אני וחברי שייכים ל-"דור 86'" – גדלנו בצל הורינו המובסים והמדוכאים. הורינו היו דור קורבנות הדיקטטורה הצבאית – אלה שאיבדו חברים וידידים, ולא פעם בדרכים ברוטליות ביותר: עמיתיהם נרצחו במחנות ריכוז והושלכו ממטוסים לים. הורינו נותרו חסרי תקווה במולדת שהתנפצה לאלפי רסיסים. חלומם לצדק ולשוויון למען כל תושבי המדינה הפך עם ההפיכה הצבאית חלום בלהות. זכיית נבחרתנו במונדיאל 1986 אפשרה למיליוני ארגנטינאים לחגוג "על אמת". המונים יצאו לרחובות, ושררה התחושה שהחברה כולה עוברת תהליך התעוררות והיטהרות לאחר שנים רבות של מוות ושכול.

מונדיאל 86' סימן גם את לידתו של אליל חדש: דייגו ארמנדו מראדונה. דייגו היה קפטן נבחרת ארגנטינה והוביל אותה לזכייה בטורניר. במשחק הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית בישל את שער הניצחון, ולאחר הטורניר זכה בפרס "כדור הזהב" – התואר האישי היוקרתי ביותר בעולם הכדורגל. משחק רבע גמר הטורניר, שהפגיש בין ארגנטינה לאנגליה, היה רגע שנחרט בהיסטוריה והפך את דייגו מראדונה לאגדה בחייו.

במהלך המשחק כבש דייגו שני שערים בלתי נשכחים. את השער הראשון כבש בידו, והעניק לו לאחר המשחק את השם האלמותי "יד האלוהים". את השער השני כבש לאחר שקיבל את הכדור בחצי המגרש, וכדרר אותו באמנות על פני חמישה שחקנים אנגלים שנותרו פעורי פה (השער נבחר כ"שער המאה" ומומלץ לצפייה ביוטיוב). כך החלה להיכתב אגדת דייגו מראדונה. הוא שב לבואנוס איירס עם הגביע בידו, אמנם לא כמפקדם של לוחמי גרילה, אך כמהפכן שהפיח תקווה עבור מיליונים.

מאז 1978, אמי אינה מסוגלת לשמוע על כדורגל, קל וחומר על המונדיאל. אבל אנחנו, בני דור 1986, ראינו במו עינינו את המלאך דייגו מרחף בשמי מקסיקו וכובש את שני השערים המפורסמים ביותר בתולדות הכדורגל. מראדונה פתח לנו את שערי השמיים. חגגנו את השפלת בריטניה, שארבע שנים קודם לכן פתחה במלחמה נגד ארגנטינה במטרה להשיב לעצמה את שליטתה בקולוניה איי מלווינאס. מיליונים צהלו ובכו בתום המשחק לזכרם של אותם הצעירים, חיילים בשירות חובה, שנשלחו אל מותם בידי הגנרלים הרוצחים במלחמה האבודה על אותם האיים.

    בן רגע, טיאטא הניצחון שנים של פחד. דייגו הקדיש את הניצחון לעם הארגנטינאי, שמעולם לא הסכים לוותר על זכויותיו. בעת הדיקטטורה, וביתר שאת לאחר נפילתה, הפגינו המונים למען השבת התינוקות שחטפו הגנרלים ולמען הנרצחים והחטופים הרבים. לכן, מאז ועד היום, מסמל מונדיאל 1986 פרץ של שמחה, תקווה ומרד. אז מותר היה לשמוח, מותר היה לחלום, מותר היה למחות. כולנו רצינו ללבוש את חולצת הנבחרת בצבעים תכלת-לבן ועל גבה המספר עשר – מספרו האגדי של דייגו ארמנדו מראדונה.

הכתבה שפורסמה ב"זו הדרך" על המונדיאל ב-1978 שנערך בארגנטינה:

פידל קסטרו ודייגו מראדונה בהוואנה, קובה (צילום: עיתון גראנמה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן