fbpx

ב-22 בנובמבר 2008 נפטרה העיתונאית והפעילה החיפאית חנה שם טוב (שטרן)

בקיץ של 1959 סיקרה בהרחבה עבור "קול העם" את המרד בשכונת ואדי סאליב בחיפה

ב-22 בנובמבר 2008 נפטרה העיתונאית והפעילה החיפאית חנה שם טוב (שטרן). היא נולדה בגרמניה ב-1927 והגיעה כילדה לתל-אביב יחד עם משפחתה. בשנות ה-40 הצטרפה לקיבוץ ממנו גורשה ב-1952 יחד עם קבוצה גדולה של פעילי מפלגת השמאל שמאוחר יותר הצטרפו למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). לאחר הגירוש התיישבה בחיפה בה הפכה לכתבת העיתון הקומוניסטי "קול העם".

בקיץ של 1959 סיקרה בהרחבה עבור "קול העם" את המרד בשכונת ואדי סאליב בחיפה, כמו כן תיארה בכישרון וברגישות רבה את מצוקותיהם של דרי המעברות, שכונות העוני והיישובים הערבים שתחת הממשל הצבאי.

אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומחאות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו מרד חברתי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים.

ככתבת בעיתון המפלגה "קול העם" סיקרה שם טוב את התקוממות ואדי סאליב. היא ישבה לאורך כל דיוני המשפט שבו הועמדו לדין דוד בן הרוש, נפתלי סבג, חיים ממן ויוסף שם טוב, לו נישאה לימים וממנו נפרדה לאחר שנים.

דיווחיה מבית המשפט היו בעלי חשיבות עצומה משום שנעדרו את ההטיות הגזעניות שאפיינו אנשי תקשורת אחרים. בין המסמכים החשובים שהיו שמורים בביתה: כתב היד של מצע מפלגת "ליכוד עולי צפון אפריקה" שרצה לבחירות בנובמבר 1959 והגיעה קרוב לאחוז החסימה. את המסמך שנכתב בכלא, שמרה שם טוב היטב ובו הקריאות ל"חופש הכלל והפרט, חופש העיתונות, חופש הדת", ל"ביטוח בריאות ממלכתי", "חיסול ההפליה" ו"חיסול הממשל הצבאי".

חנה שם טוב פרסמה ב"קול העם" ב-19 ביולי 1959 מאמר מקיף על מרד ואדי סאליב, שכונה ערבית-פלסטינית שתושביה גורשו ב-1948 ושבבתיה שוכנו עולים – רובם ככולם פועלי קשיי יום.

בין היתר כתבה: "מוסדות ההסתדרות התייצבו, כדרכם, בקודש, גם נגד מאבק צודק זה. אחר-כך, כאשר תוך כדי התפרצותם, הרסו מפגיני ואדי-סאליב את מועדון ההסתדרות ומועדון מפא"י, הרימו עסקני מפא"י עיניים מתחסדות לשמיים, וזעקו: את המועדון שלנו, את ביתם שלהם הרסו. אך האומנם כך, כפי שהנהגת ההסתדרות מנהיגה את ההסתדרות, זהו ביתם? אנחנו נהיה האחרונים שנתמוך בפעולות-הרס עקרות כגון אלה, אך האם אין למנהיגי ההסתדרות חלק בדחיפת האנשים לפעולות ייאוש כגון אלה? והאומנם כל הבילוש, השחיתות, הבריונות, שעסקני מפא"י מסוימים ורבים מחדירים בקרב מעמד-הפועלים, לא מכשירים ומדשנים את הקרקע לפעולתה של חירות?".

בשנה האחרונה לחייה הייתה חנה עסוקה בכתיבת ספר אוטוביוגרפי. בספר סיפרה את סיפור אהבתה הגדולה לתושב נצרת שכינתה בכתביה "עדנאן". את עדנאן הכירה במהלך הפעילות המפלגה הקומוניסטית נגד הממשל הצבאי, ובאהבתה אליו גולמו כל הכאבים של החיים המשותפים, המסוכסכים בארץ הזאת. היא פרסמה באתר "הגדה השמאלית" את הדברים הבאים "האם בכלל תפשה ]…[ את האבסורד שבסיטואציה ]…[ יושבים להם שם ]במג‘דל[, בבית ערבי שדייריו גורשו, עולים חדשים ]…[ מספרים את מצוקותיהם, לו, לאיש שגורש מביתו, מעירו ביסאן, הגיע כפליט לנצרת ועכשיו הוגלה לכאן".

צילום: דיווח בעיתון הקומוניסטי "קול העם" על המחאות בוואדי סאליב

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן